7 שיעורים מפי איש הגיע פסגות ההימלאיה

האם אפשר לבצע כמה שיעורים לחיים, טיפוס אל פסגת ההימלאיה? מסתבר, כן. הבלוגר האמריקאי פיט P עבר נתיב לבד מן הרגל אל פסגת הרי ההימלאיה.

שמונה שעות ביום, שבעה ימים רצופים, להתגבר גבולות פיסיים ונפשיים, הוא טפס לראש. וזה מה שהוא ראה.

התנועה קדימה - הדרך ההגיונית היחידה

השביל אל ראש ההר - זה לא מטפס בעליה וירידות קבעה. כאשר אתה באמצע הדרך בין הקודמת במחנה הבא, אתה יודע שהחלק האחורי לא חזר, לא משנה כמה אתה יכול להיות עייף, כאילו רצה. כדי לגדול כאדם, אתה צריך להמשיך לנוע קדימה, לא משנה מה מהירות.

חזור או לעמוד עדיין מקובל. אמצעי זה שבזבז חיי. מטפס על ההר, אתה לא יכול פשוט להפסיק. כמובן, אם אתה לא רוצה למשוך חיות ברות או לקפוא בלילה. אפילו נע באיטיות רבה, אתה עדיין להתקרב למטרה שלך. בדיוק כמו בחיים.

אופטימיות - המפתח להצלחה

נתיב הררי מורכב ריבוי חניה מזגזג בין ההרים. בגד המוח שלי, להוכיח לעצמו שהוא יפסיק בחניון הבא, למרות שזה היה לעתים קרובות לא המקרה. אבל עזרתי הרעיון כי ההפסקה היא כבר על השולחן ויצא ללכת לא מעט. אם אתה להוכיח לעצמך משהו נעים או טוב כבר יש, אתה יכול להשיג את יעדיהם בקלות.

לא משנה כמה מהר אתה מעביר, אתה עדיין מקבל עד הסוף

מטפס על ההר, לא משנה כמה מהר אתה הולך. במוקדם או במאוחר, כולם עדיין מגיע לפסגה. הייתי מאוד איטי, אולם ההר עדיין צייתתי. מנסה להקשיב לגוף שלך, אני לוקח הפסקות, ברגע הבנתי שאני כבר לא יכול לעלות. כיבוש ההר, כמו בחיים, זה מרתון, לא ספרינט. אם אתה יודע שאתה נע לעבר המטרה, בשבילך זה לא משנה כמה מהר אתה עושה את זה.

היום הגרוע ביותר עוד לפנינו

ביום הראשון של הטיול שלי הלך גשם כבד ההר, וכדי להמשיך לנוע, הייתי צריך ללכת דרך בוץ ומים זורמים תחת הרוח פירסינג. חשבתי כי הגרוע של רצון דבר היום. ביום השלישי הייתי צריך לטפס אלפים מדרגות לראש של לעבור רק אז שוב לרדת לחצות את הגשר. ביום הרביעי טיפסתי לגובה של 3000 מטרים ולא יכולתי לנשום בגלל חוסר חמצן. הנתיב היה אמור לקחת שעות, הלכתי על ארבעה.

החיים דומים מאוד לאותה העלייה. היום שחשבת הגרוע, הוא רק חימום. הפתרון הוא רק אחד: לא לחכות טוב או יום רע, ולהתמודד עם מצוקות בלתי צפויות או הצלחה כפי שהם מתפרסמים. אין צורך לאתגרים של מחר ראש הפטיש.

הצלחה מהירה אינה קיימת

רוב התיירים, מטפסים לראש, מהיום הראשון מתחילים לחפש נוף המקסים מן ההרים באופק. עם זאת, על מנת להשיג אותם, אנחנו צריכים לפלס דרכם ביער החדיר ראשונה כמה ימים. רק לאחר שעבר את היער 32 שעות, אתה מתחיל לראות את ההרים המדהימים באופק.

הצבת מטרה בחיים, לא להסתכל על מה שאתה יכול להשיג אותו באופן מיידי. נצטרך לחכות ולפעול, ואם עשית הכל נכון, אתה תצליח.

כדי להשיג בנוח משהו מצטיינים

חברים רבים שאלו אותי למה החלטתי ללכת ההימלאיה. באמת, למה? אחרי תמונות מכל נקודת ההר ניתן לצפות ב- Google Maps ישירות. מבחינתם, את העונג היחיד היה סוף הדרך בשבילי היא הדרך הוא היה משהו מדהים. בלי תקשורת עם מטפסים אחרים על הכביש, ללא תאונות הספורות בלי עליות קשות המסע הזה לא היה אמור לי.

אז זה בחיים: כסף קיבל מהוריו, מוערכים הרבה פחות מזה הרוויח מפרי עמלם. קשה לך לנסות, חשוב יותר ויותר היקרים יהיה הגמול.

אתה צריך אנשים שאתה יכול לסמוך עליו

הייתי נוסע לבד, ולמרות זאת, לעתים קרובות לתקשר עם נוסעים שביתות מערכת יחסים איתם. העלייה אל ההר מלמדת אותך לסמוך על אנשים סביבם, כי הם קובעים את חייך. הדבר הטוב ביותר שאתה יכול לתת לאחרים - הוא היכולת לסמוך עליך.

מסע אל פסגת ההימלאיה שינה את חיי. למדתי הרבה דברים שנראים טריוויאליים לאחרים. לדוגמא, עד כמה אנחנו פגיעים. כמו כן, הבנתי כי רבים של בעיות הם לא שווים את הרגשות שאנו מייחסים להם. והפרס החשוב ביותר עבורי היה השגת היעד - בראש ההר.

היו לך אירועים ששינו את חייו לנצח? ספרו לנו!