לא היה לי זמן ללמוד אנגלית. למרות שזה, כמובן, תירוץ. רק שהחיים התנהלו בצורה כזו שהייתי צריך לעבוד הרבה: אתה מתחיל בשמונה, אתה חוזר הביתה בשעה 11 בערב. הייתי ראש מפעל הרכב בנפטקמסק, ביליתי 36 שנים עם KamAZ. טיילתי הרבה, לעתים קרובות הייתי צריך לתקשר עם עמיתים זרים, ויכולתי לעשות את זה לפחות בגרמנית. אבל אנגלית, אבוי, היא רמה אפסית, הייתי צריך ללכת לכל מקום עם מתורגמן.
הכל השתנה כשהלכתי למנוחה ראויה והגעתי לבקר את בני. הוא גר איתי בסן פרנסיסקו ויודע אנגלית היטב: הוא למד באוניברסיטת מוסקבה, אחר כך באוניברסיטה אמריקאית, עכשיו הוא עובד בחברה בינלאומית. ואני, בזמן שהייתי באמריקה, לא הבנתי שום דבר מסביב. הבן יעץ אז לסקיאנג: הוא אומר, אבא, בחורים מגניבים עושים, בואו ללמוד את השפה עם אמא. ובכן, נרשמנו מייד. את המחשב הכרתי מעבודתי במפעל, כך שהשיעורים המקוונים לא הפחידו אותי.
אבל להתחיל עם האלף-בית בגיל 62 זה לא כל כך קל. למען האמת, לא האמנתי מיד ברעיון זה. כשהכל מאפס, קשה לך מאוד וכל ההצלחה תלויה במורה. הוא יכול להתחרפן: "איך כן - הוא לא מבין דבר כל כך פשוט!" אבל היה לי מזל גדול: נטליה ואני לומדים כבר שלוש שנים והיא מורה מצוינת. התוצאות שלי נובעות רק מכישרונה, מיומנותה וסבלנותה. בנוסף, נעים לתקשר איתה: אדם מוכשר כזה, לא רק בענייני אנגלית, מכיר היטב תרבות וספרות.
אפילו לא יכולתי לדמיין שבפרישה פתאום אתחיל להרגיש בנוח בחו"ל. בביקורת הדרכונים לפעמים נתקלים באלה ששואלים ביסודיות: למה אתה הולך לאן אתה גר, כמה זמן תהיה. מוקדם יותר, פעם זה עמדת ולא יכולת לענות - מאוד לא נעים. ולאחרונה, בפעם הראשונה, אמרתי הכל בצורה מושלמת, והקצין היה מרוצה. והיחס אליך שונה! עדיין לדבר אנגלית בחו"ל זה רק כבוד לאנשים אחרים.
אני מצטער שלא התחלתי ללמוד קודם. אבל לפני כן לא היה דבר כזה: כדי שתוכלו לשבת ליד המחשב וללמוד. ועכשיו לכל זה סיכויים גדולים. אני רואה איך החבר'ה התקדמו בשלוש שנים: התקדמות עצומה, הכל נהיה יותר נוח, הכל משתפר. מילונים, הכשרות, משימות - אפשר להשיג הרבה בפלטפורמה הזו. והכל מאוד מעניין אותי, אפילו רק ללמוד מילים.
יאללה, לחץ באומץ!
כך אני מאמן את זכרוני ונלחם באלצהיימר. כשאדם עובד, המוח שלו כל הזמן לחוץ, וכשפרש זה הכל, הלחץ נעלם. השיעורים הם אימונים טובים מאוד: לומדים מילים, משננים זמנים והילוכים נעים. אשתי ואני, כשאנחנו הולכים, אפילו בודקים אחד את השני על פי הכללים או שיעורי הבית.
עכשיו אני מדבר עם חברים ותיקים בלי מתורגמן. בלונדון נפגשתי לאחרונה עם אלן ספנסר, לשעבר מנכ"ל פורד. תקשרנו איתו כל כך הרבה במפעל! ולבסוף הצלחתי לדבר איתו בלי תוספת שלישית, אחת על אחת. ראיתי רבים שאיתם עבדתי קודם - כולם מעריצים איך אני שולט בדרך זו בשפה.
הבת אומרת לנכדה שלה: "תראי, סבא שלנו הוא בחור כל כך טוב, הוא מציע הצעות נכון!" למרות שיש לי את זה קפדני - אפשר לתקן אם יש טעויות. והנכדה נולדה באמריקה, עכשיו היא גרה באמסטרדם, אז בגיל חמש היא יודעת שלוש שפות. והוא גם רוצה ללמוד סינית. האמת היא, כנראה, הם אומרים שלילדים צעירים יש מחשב בראש והם מורידים שם בקלות הכל.
אני אומר לכל החברים שלי: למרות שאנחנו כבר בגיל, אנחנו צריכים ללמד. כי זו שפת העולם. הוא ידוע בכל מקום, ובכל מקום הוא נותן לך יתרון עצום. גם בטיולים וגם בעבודה: אם הייתי מדבר אנגלית אז במפעל כל בעיות הייצור היו נפתרות הרבה יותר מהר.
אני מבין שאנגלית היא אינסופית. אנשים אומרים: "אני מדבר בצורה מושלמת." אבל איך אפשר ללמוד את זה עד הסוף? זה לא תמיד עובד אפילו עם שפת האם. אני עדיין צריך ללמוד וללמוד, אבל כבר התגברתי על החלק הקשה ביותר.
תחליט!