האם משקיע רגיל יוכל לנצח את השוק ולהתחרות באנשי מקצוע?
Miscellanea / / November 30, 2021
אתה בהחלט יכול ללמוד כמה אסטרטגיות ממומחים.
הזדמנויות לחובבנים ואנשי מקצוע מושוות על ידי אלנה צ'ירקובה, מועמדת למדעי הכלכלה ובנקאית השקעות. היא לא רק דנה האם האדם הממוצע יצליח לחזור על ההצלחות של המיליארדר וורן באפט, אלא גם מדגישה שיטות שניתן לשאול ממשקיעים מפורסמים.
"השקעת ערך בבני אדם ועקרונות", ספר חדש מאת צ'ירקובה, יצא לאור בהוצאת "אלפינה". Lifehacker מפרסם את פרק 13.
נניח שלמדנו את כל מה שמשקיעי ערך כותבים והחלטנו לנסות להשקיע בעצמנו. האם משקיע רגיל יכול מנהל קרן או, כמו באפט, חברה שתנצח את השוק? השאלה השנייה - אילו מעקרונות של משקיעי ערך ניתן ללוות ומה ניתן להעברה למדינה אחרת ולזמן אחר? הרי משקיעים כתבו בזמנים שונים ועל מדינות שונות. נתחיל בשאלה הראשונה.
לא כל הטריקים יהיו זמינים. למשל, ברקשייר Berkshire Hathaway, חברת אחזקות אמריקאית המנוהלת על ידי וורן באפט. בהיותה חברת ביטוח, היא למעשה לא לוקחת על עצמה חוב קלאסי, יתרה מכך, יש לה מינוף, וזול מאוד. העובדה היא שיש לה התחייבויות לתשלומי ביטוח, המייצגים את חובה. עבור חברות ביטוח, עלות גיוס החוב מחושבת כהפרש בין התשלומים והפרמיות לשנה מסוימת, חלקי הפרמיות.
אם הפרמיות עולות על התשלומים בשנה מסוימת, אז עבור אותה שנה עלות החוב מתבררת כשלילית. לדוגמה, אם נגבו פרמיות עבור 100 מיליון דולר, ותשלומים בוצעו עבור 95 מיליון דולר, אזי עלות החוב תהיה -5% לשנה.
באפט, בהיותו מבטח זהיר מאוד שאינו מזרק בתקופות של מחירי ביטוח נמוכים, מושך חובות לרוב בשיעורים הנמוכים מהנחה או אפילו שליליים. הביצועים של מניות ברקשייר נקבעים גם על ידי רווחיות ההון הלווה שלה.
לאחר מכן, רכישה של חברות שלמות, אך משקיע רגיל אינו יכול להרשות זאת לעצמו. אבל למען ההגינות, אני חייב לומר שאין חישובים שמראים כיצד באפט הרוויח רווחיות גבוהה יותר - על ידי תיק עבודות השקעות או אסטרטגיות.
כמובן שמשקיע רגיל לא יוכל לחזור על כך, כי לא תינתן לו הלוואה בשיעורים כאלה.
רכישת חברות פושטות רגל מאותה סדרה. כאן מדובר לא רק בכסף, אלא גם בעמדת שופט פושט רגל. אם אתה רוצה להשקיע בניירות ערך הנסחרים בבורסה של חברה בשלב של פשיטת רגל, אז יש כמה קשיים גם כאן: הרווחיות תלויה במידה רבה במהירות ובתוצאות של הליך פשיטת הרגל, שניתן להעריך נכון רק בעזרת עורכי דין אמריקאים.
הכובע הזה הוא לא לפי סנקה. עם זאת, כפי שציין מרטי ויטמן כראוי, כל משקיעי הערך הגדולים של היום באו להשקיע ב פְּשִׁיטַת רֶגֶל. ושוב - אף אחד לא ספר את הרווחיות של השקעותיו של באפט בחברות פושטות רגל, אלא אם כן הוא עשה זאת בעצמו, כי הנתונים לכך ב דיווח לא מספיק.
באותו אופן, לא נוכל להרוויח כסף, כפי שעושה באפט, על עסקאות מוניטין. עבור באפט, המוניטין משחק תפקיד כפול לפחות. ראשית, מכירת העסק לבאפט היא יוקרתית. אתה חלק ממועדון פרטי של מיליונרים שמכרו את העסק לבאפט, ואתה יכול אפילו לכתוב את הספר איך מכרתי את העסק שלי לוורן באפט. ספר כזה באמת קיים, אבל אף אחד לא היה קונה אותו אלמלא שם הקונה. אבל לתהילה יש מחיר: לפי החישובים שלי, ה-Oracle of Omaha מציעה בממוצע 20% פחות עבור החברה הנרכשת מאשר קונים פוטנציאליים אחרים.
נכון, כשמבצעים רכישה של עסק פרטי, באפט מצטרף גם מבחינה מוסרית למשהו: בדרך כלל אלו ערבויות לפיטורים הבעלים, אשר מהבעלים הופך למנהל שכיר, שומר על כל סמכויותיו, משרותיו וכדומה כמו זה. לפעמים זה נגמר רע. באפט הודה פעם שבניסיון לקיים את הבטחותיו, הוא שמר על מנהל בעבודה איתו מחלת אלצהיימר ופיטרה אותו מאוחר מדי.
שוב, אף אחד לא יודע אם המגבלות של באפט עולות על 20% ההנחה הזו. לדעתי, לא, אבל זו רק הנחה.
שנית, לפעמים נקרא באפט לפעול כאביר לבן המגן על החברה מפני השתלטות עוינת. אחרי הכל, הוא ידוע בעובדה שהוא לא מבצע השתלטויות עוינות, או יותר נכון, ההשתלטות על ברקשייר, שהושלמה עוד ב-1965, הייתה האחרונה בסדרה הזו. יש העדפות להגנה כזו.
לעתים קרובות יש מחלוקת בין עיתונאים אם באפט קיבל ניירות ערך מסוימים - לרוב אלה ניתנים להמרה קשרים - בתנאים טובים יותר מהשוק. דעתי היא שגם אם התנאים הפיננסיים היו פחות או יותר מבוססי שוק, עצם ההזדמנות לעשות עסקה בלעדית היא כבר יתרון.
לא נוכל להתחרות בבאפט מבחינת גישה למידע. אני לא מתכוון לשחק בפנים בכלל. אחד הספרים הפופולריים על איך להפוך דולר למיליארד, "איך וורן עושה את זה", מציע ללכת לחנות אלקטרוניקה שאל יועצים לגבי אילו מכשירי חשמל ביתיים עדיף לבדוק את רעיונות ההשקעה שלך אם אתה רוצה להשקיע בו יצרנים.
באפט יכול לבקש עצה מביל גייטס, למשל, מה שהוא עושה. לכן, ידוע שבאפט התעניין בסיכויים של איסטמן קודאק מגייטס בשנת 1991, ככל הנראה בהתייחסו לתחילתו של העידן הדיגיטלי. גייטס השיב כי החברה אינה שוכרת. השוק הבין זאת הרבה יותר מאוחר - שיא מחירי המניות היה ב-1996 (החברה פשטה את הרגל ב-2012).
למי מחבריך ומכריך יכול להיות ראיית עתיד כזו?
גורם חשוב נוסף הוא המדינה בה אנו חיים. באפט אמר פעמים רבות, ולא רק מסיבות של תקינות פוליטית, כי הוא חייב את הונו לכלכלת ארה"ב, ולו היה נולד בהודו, בקושי היה מצליח. הוא גם אמר שהוא מאמין בכלכלת ארה"ב. בשל העובדה שאנו חיים ברוסיה, אנו מבינים את המדינה הזו ואת המנגנונים הכלכליים שלה טוב יותר מהפרטים האמריקאיים. לכן, יהיה לנו קל יותר להשקיע ברוסית בורסה.
אבל האם יש לו סיכוי זהה לזה האמריקאי, אחד מהשווקים הטובים בעולם ובהחלט השוק הגדול הטוב ביותר? באפט התבטא באופן חד משמעי על הניקוד הזה במעשיו ובדבריו. הוא משקיע גם מחוץ לארצות הברית, לרבות בשווקים מתעוררים: בפרט הוא ידוע על השקעותיו בחברות מבריטניה, צרפת, גרמניה, שוויץ, ישראל, קוריאה וסין. הוא לא השקיע אגורה ברוסיה. […]
אני זוכר איך המגזין SmartMoney, שהיה קיים בשוק הרוסי, פרסם בכל גיליון כותרת, שבו הוא בדק האם חברה ציבורית רוסית מסוימת תתאים לקריטריוני ההשקעה של וורן באפט. לפעמים הוא הצליח שלא, אבל לעתים קרובות כן.
התשובה "כן" הושגה בשל העובדה שעיתונאים לא כללו בהתמדה את קריטריון הבחירה העיקרי יעדי השקעה, שיש לבאפט מלכתחילה: "האם הנהלת החברה ברורה, האם הכסף של בעלי המניות נגנב?"
לדברי באפט, אם זה יקרה, אז הגורם הזה יעלה על כל השאר ובעלי המניות יסבלו בסופו של דבר. באותו זמן, הניתוחים האלה של SmartMoney נראו לי מאוד מצחיקים ומטופשים, אבל למעשה זה סיפור מאוד עצוב.
עם כל זה, אנחנו יכולים לשאול את המרכיבים העיקריים של האסטרטגיה של משקיעי ערך, אבל עם אזהרה אחת. כשהתחלתי עם באפט בתחילת שנות ה-2000, חשבתי שאני עובד על איך להרוויח הרבה כסף. אחרי כמה שנים של לימודים, הבנתי שאני עובד על נושא אחר: איך להרוויח ראוי ואיך לא להפסיד הרבה. וגם השני חשוב ביותר.
באפט עצמו מציע להתמקד בזה: העיקרון שלו הוא לנסות לא להפסיד באף אחת מההשקעות, כי זה מה שמוריד את הרווחיות הכוללת.
ובכל זאת הנושא של פרק זה הוא קצת יותר רחב מהשאלה מדוע אנחנו, משקיעים רגילים, גרועים מהגאונים של השוק הפיננסי. התכוונו לדבר באופן כללי על איזו מהאסטרטגיות של משקיעי ערך אפשר ללוות ואילו לא. התשובה הכללית לשאלה זו היא שאינך צריך לשאול רעיונות ספציפיים על מדינה, תעשייה או חברה מסוימת. הכל משתנה מהר מאוד.
דוגמה פשוטה. פשוטו כמשמעו, באוקטובר 2019, זיהיתי שוק במדינה שהערכתו נמוכה בסטנדרטים של היום - קוריאה, שלה P / E היה רק בן 12 בערך. בזמן שהתכוונתי להשקיע, זה גדל ל-17, ורעיון ההשקעה היה רקוב.
המצב עם חברות גרוע עוד יותר: לא רק המחיר יכול להשתנות, אלא גם סיכויי העסק ואפילו ההשתייכות לתעשייה. מקרה מחקר של וורן באפט שאינו משקיע בחברות טכנולוגיה. ב-2011, משום מה, הוא החל לקנות מניות של יבמ. מיד עלתה שאלה של עיתונאים שלמדו את המנטרה שלו על חברות טכנולוגיה. על כך השיב באפט ש-IBM, שהייתה פעם חברת טכנולוגיה, היא כיום רק ספק שירות. ההשקעה הזו התבררה כאחת הלא מוצלחות שבהן, שיש לבאפט מעט מאוד מהן. אולי כי זה לא מוצלח כי חברת הייטק הפסיקה להיות כזו?
התשובה לשאלה מה נייד ומה לא מורכבת מאוד. לטעמי, כל העקרונות הכלליים הקרובים יותר לפסיכולוגיה או לגישת המשקיע להשקעה באופן כללי ושכמעט ולא נגעתי בהם בספר זה ניתנים להעברה. עבור באפט מדובר, למשל, במחקר יסודי של הנושא ובפעולות עצמאיות, מבלי להסתכל על ההמון.
העיקרון העיקרי של השקעת ערך שמר על הרלוונטיות שלו - לא להשקיע בחברות עם מחירים מנופחים רק בגלל שהמניות שלהן צומחות בערכן. כן, אתה יכול להרוויח הרבה ברגע זה, אבל אתה יכול גם להפסיד כסף לנצח. אולי השקעה עם עין על שווי הוגן היא הדבר החשוב ביותר שעלינו ללוות ממשקיעי ערך.
חשוב להבין שייתכן שהעיקרון הזה בכלל לא סותר את הרכישות של מניות יקרות שצומחות במהירות: ניתן להעריך אותן בצורה הוגנת או אפילו לזלזל בהתחשב בצמיחה עתידית. לִינץ פיטר לינץ' הוא איש כספים ומשקיע אמריקאי. הוא היה אחראי על קרן ההשקעות מגלן. אמר שוב ושוב שמשקיע יכול להגדיל את כספו פי כמה על ידי השקעה בוולמארט או במיקרוסופט אפילו מספר שנים לאחר ההנפקה.
החוכמה כאן היא שהדוגמאות הללו הן בדיעבד.
ואלה דוגמאות לחברות שזכו בתחרות בתחומן, למרות שהתחום הזה, כלומר השוק, הוא ענק, לא מדובר בנישה צרה שגבולותיה מוגבלים.
העובדה שהרבה יותר קשה לנחש ללא רמזים בדיעבד מעידה על כך שבספטמבר 2003 ביל רואן, אשר פעם השקיע בוולמארט וביצע השקעה חדשה ברשת בתי המרקחת Walgreens, אמר ששלושת האותיות הראשונות של הקמעונאים הכי מגניבים בארה"ב הם W, A ו-L. גם זה היה מחשבה שלאחר מכן: המניות של וולגרין עלו פי חמישה מ-1995 ל-2003. ומה עם היום? מניות החברה נמצאות בערך במקום שבו היו ב-2003. המשקיעים רק הרוויחו דיבידנד הרווחיות, שהיא גבוהה (מתקרבת ל-5%) רק עכשיו והייתה נמוכה בהרבה בשנים קודמות.
עם זאת, אם אתה מהמר על הזוכים, גם אם הם יקרים, אתה יכול לזכות, כי הצמיחה שלהם, למעשה, יכולה להיות אפילו גדולה יותר ממה שנרמז פעם במחיר שלהם. רואן מתאימה כאן: ערך וצמיחה אינן שתי קטגוריות שונות של השקעה, צמיחה היא רק פרמטר של משוואת הערך.
בהתאם לכך, אם כבר החלטנו שאנחנו מוכנים להשקיע במניות עם קצב צמיחה גבוה של רווח נקי למניה, אז לא ניתן לקשור אותנו למדדים כמותיים של זולות ועלות גבוהה. לדוגמה, התעלם מהעובדה שרואן מכרה כמעט תמיד מניות כאשר ה-P/E שלהם הגיע ל-12. זה נאמר ב-1981 כשהמניה הייתה זולה.
יחד עם זאת, הדרישות למניות איכות הן די רלוונטיות. בדיוק כשאתה רואה את הדרישות של גרהם בנג'מין גרהם הוא כלכלן אמריקאי נודע ומשקיע מקצועי. ידוע באסטרטגיית השקעת הערך שלו. לצמיחה, חברות צנועות ביותר, מתייחסים אליהן כאל גבולות מינימליים או תחתונים. אתה יכול להגדיר משלך, נוקשה יותר. גם הקשר בין הערכת המניות לצמיחה הצפויה לא יכול להשתנות - זה הבסיס מתמטיקה, ותו לא (שאלה נוספת היא איך לחזות צמיחה נכון).
מנקודת המבט של היום, התזה בדבר רצויות השקעה בחברות המחלקות דיבידנד שנויה במחלוקת. כפי שאמרתי, מנפיקים רבים משלמים יותר ויותר תשלומים לבעלי המניות באמצעות רכישה חוזרת של מניות. גם זה טוב: מספר המניות הקיימות יורד והרווח העתידי למניה עולה. תסתכל על אפל, למשל. תשואת הדיבידנד שלה מצחיקה, אבל החברה רוכשת באופן קבוע ובכמויות גדולות מניות מהשוק. והרווח למניה גדל הרבה יותר מהר מהרווחים של החברה.
אני חושב שהפחות ניידת היא הבחירה בתעשיות להשקיע בהן.
אולי הנושא השנוי במחלוקת הוא היחס של באפט ולינץ' להשקעות בטכנולוגיה. שניהם הביאו את אותם טיעונים נגד, המסתכמים בעובדה שקשה מאוד לחזות את הסיכויים של טכנולוגיה מסוימת וטכנולוגיה אחת יכולה לשנות את השנייה באופן מיידי. לינץ' מוסיף שאם השקעתם ברשת מסעדות, תראו איום מתקרב, כי בניית רשת חדשה היא לא עסק מהיר.
במקביל, לינץ' באחד מנאומיו ציטט את מיקרוסופט כפעולה טובה, ובאפט עשה הימור ענק על אפל (חלקה של אפל בהיוון של ברקשייר הוא יותר מ-20%), לאחר שהודיעה לאחרונה שהיא מתחרטת שלא הלכה על זה מוקדם יותר. האם הדוגמאות הללו הן החריג לכלל? קשה לומר. לינץ' יכול להצביע על העובדה שמיקרוסופט היא, למעשה, מונופול (שלא פורק). באפט יכול היה לומר על אפל מה שהוא אמר פעם על יבמ: אפל היא לא כל כך חברת טכנולוגיה אלא חברת שיווק, והיא מוכרת חולם. והעובדה שהיא מובילה טכנולוגית אולי לא משחקת את התפקיד החשוב ביותר בצמיחת המכירות.
אני חושב שכאשר מדובר במגזר הטכנולוגי, משקיע יכול לפחות לנקוט בעמדת ביניים: להשקיע בחברת טכנולוגיה כשהיא הפכה למובילה ברורה בשוק שלה.
ללינץ' יש דוגמה להשקעה במיקרוסופט: אם השקעתם בה שלוש שנים לאחר ההנפקה, עדיין הרווחתם פי 10 יותר. (הדוגמה הזו לא עוסקת בטכנולוגיה, הוא אומר את אותו הדבר לגבי Walmart.) והוא אמר את זה לפני שנים רבות. עכשיו זה יהיה בערך פי 400 יותר. אני חושב שהוא יכול לעשות את אותו הדבר עכשיו, אבל גם אפל וגם אמזון יכולות להיות דוגמאות.
אם פתאום תרצו להתחרות בבאפט, "השקעות ערך" היא דרך מצוינת לעשות זאת להבין את האסטרטגיה שלו ולהימנע מטעויות שקורות לא רק למתחילים, אלא גם לבעלי ניסיון משקיעים.
כדי לקנות ספרקרא גם💰📈📊
- כיצד גיוון יכול לעזור לך להשקיע מבלי לצאת מהעסק
- 5 דרכים לחסוך בעמלות ברוקר אם אתה משקיע מתחיל
- האם כדאי להתחיל להשקיע בזמן מגיפה ומשבר