קריין לא אמין ושינוי ז'אנר: איך יוצרי סרטים מטעים את ציפיות הצופה
Miscellanea / / February 06, 2022
בגלל הטכניקות האלה רבים כל כך אוהבים את נולאן וטרנטינו.
כדי לשמור על עניין הקהל בסרט הבא, במאים ותסריטאים הולכים לטריקים מסובכים שונים. למשל, הם יכולים לגרום לנו להאמין לגיבור הרמאי, לשנות את סגנון הסיפור ממש באמצע העלילה, או לבלבל אותנו בדרך אחרת. יש הרבה אפשרויות, ו-Lifehacker הרכיב כמה מהלכים מסורתיים שעובדים הכי טוב.
היזהר, מאמר זה מכיל ספוילרים לסרטים ותוכניות טלוויזיה מפורסמות! אם אתה לא מוכן ללמוד אותם, קרא הבחירה שלנו תמונות פאזל.
הסיפור מסופר מנקודת מבטו של מספר לא אמין.
בוודאי רבים שמעו את המונח הזה ומבינים בערך את משמעותו. המושג עצמו עלה בספרות, שבה לרוב המחברים דבקים בכלל הבלתי נאמר: מכיוון שהקורא יכול לתפוס את העולם רק מדברי המספר, הוא יהיה ישר. אבל כמה סופרים פעלו אחרת, ואפשרו לגיבור היצירה לעוות את האמת. במקרה זה, הוא יכול להונות בכוונה, או שהוא עצמו טועה בכנות.
מספרים, קבלת הפנים עברה לסרטים. באופן קונבנציונלי, ניתן לחלק אותו למספר סוגים.
הונאה מודעת
הכל ברור כאן. הדמות שמטעמה מתנהלת הקריינות, מסיבה כלשהי משלו, משקרת לצופה.
הדוגמה הבולטת ביותר למהלך כזה יכולה להיחשב בסרט "החשודים" מאת בריאן סינגר. בתמונה זו, דמותו של קווין ספייסי, נוכל קטן שזכה לכינוי צ'טרבוקס, מדברת במהלך החקירה על האירועים שהובילו לטבח ולפיצוץ ביאכטה של הפושעים.
כמעט כל הסרט מוצג בצורה של פלאשבקים של הדמות הזו. אבל בסופו של דבר מתברר שהוא פשוט המציא חלק נכבד מהעובדות בדרכים כדי להסתיר את המניעים האמיתיים שלו. אבל יחד עם זאת, התמונה מדמיינת בדיוק את דבריו. לכן, הצופה תופס את כל מה שמוצג כמציאות. ועד עצם ההשלכה, כמעט בלתי אפשרי לחשוף את ההונאה.
ראייה סובייקטיבית של הגיבור
במקרה זה, הדמות עצמה, מטעמה מוצג הסיפור, טועה ורואה את העולם מעוות.
בפעם הראשונה מהלך כזה שימש את רוברט וינה בסרט "משרדו של דוקטור קליגרי» 1920. בסרט זה, צעיר מסוים מספר לבן שיחו סיפור נורא מהעבר: פעם הוא פגש מדען שהצליח להפוך אדם לסומנבוליסט. ואז הוא התחיל לרדוף אחרי הגיבור ואהוביו. אבל בסופו של דבר מתברר שהמספר פשוט מטורף. אמנם בגמר המחבר משאיר מקום לפרשנויות אחרות.
אבל אם די קל להציג זיכרונות על המסך, אז טכניקה אחרת מהספרות דורשת יותר מיומנות מהבמאים. אנחנו מדברים על תפיסת מציאות מעוותת או על פיצול אישיות. כמו, למשל, בסרט המפורסם "מועדון קרב", שבו הדמות הראשית רואה את עצמו כשני אנשים שונים.
או המפורסמיםאי מבודד» מרטין סקורסזה. במבט ראשון מדובר בסיפור על שני בלשים שמגיעים לבית חולים לחולי נפש כדי לחקור פשע. אבל למעשה, התככים העיקריים הם בעצם האישיות של הדמות הראשית.
כדי לבלבל את הצופה, היוצרים ממקמים כל סצנה בזהירות רבה: למשל, ב-Fight Club, הדמויות אף פעם לא מדברות ואינן פועלות בו-זמנית. אבל אם אתה סוקור את הסרט, לדעת את הטוויסט המרכזי, מתברר שהעלילה לעולם לא שוברת את ההיגיון.
מספר סיפור מנקודות מבט שונות
לפעמים המחברים אוספים מספר מספרים לא אמינים, ומאפשרים לצופה להסתכל על המתרחש דרך העיניים של כל אחת מהדמויות ולגבש באופן עצמאי תמונה של המתרחש.
אחת הדוגמאות הראשונות לסרט כזה היא "ראשומון" אקירה קורוסאווה. העלילה מוקדשת לחקירת פשע: שודד הרג סמוראי ואנס את אשתו. במשפט, כל המשתתפים באירוע זה מדברים בתורם (רוחו של המנוח מדברת באמצעות מדיום). לכל אחד יש את הגרסה שלו למה שקרה. ומה באמת קרה, אומר עד מזדמן.
טכניקה דומה מאוד שימשה את רידלי סקוט בסרט "דו קרב אחרון» 2021. בתמונה זו יש אפילו עלילה דומה: האבירים מתכוננים לקרב בגלל העובדה שאחד אנס לכאורה את אשתו של אחר. והדמויות זוכרות את הנסיבות בדרכן שלהן.
בדרך כלל, כשצופים, נראה שכל הדמויות מדברות בכנות על מה שקורה. אבל רק גרסה אחת יכולה להיות נכונה.
במאים משחקים עם הזמן
דרך נוספת לגוון את הסיפור ולבלבל את הצופה היא לשבור את הכרונולוגיה של הנרטיב. כאן הכוונה היא לא לתמונות על תנועה בזמן, אלא להצגת מידע שלא בסדר.
לראשונה, טכניקה כזו בקולנוע שימשה את אורסון וולס בסרט האגדי.האזרח קיין» 1941, שם חקירת מותו של איל תקשורת לוותה בסצנות מעברו. עם הזמן, מהלכים כאלה נעשו יותר ויותר מסובכים והופיעו וריאציות שונות.
הזנה לא ליניארית
מחברי התמונה לוקחים עלילה עקבית ומערבבים סצנות בודדות, ומפרים את הסדר שלהם. כך, למשל, עשה קוונטין טרנטינו ביצירותיו המוקדמות Reservoir Dogs and Pulp Fiction.
אם ממיינים את הסרטים לפי הסדר, הכל מאוד פשוט בהם. אבל כשצופים, צריך לתהות מי מהדמויות ב-Reservoir Dogs היא שוטר סמוי ומדוע הדמויות ב-Pulp Fiction התחלפו מחליפות לחולצות טריקו ומכנסיים קצרים.
אגב, מצחיק שהאחרון הועלה מחדש בסדר כרונולוגי במהלך ההשכרה באיחוד האמירויות הערביות, וקלקל את הרעיון של המחבר.
היפוך
זה יכול להיחשב למקרה מיוחד של הזנה לא ליניארית. אבל עדיין, מבנה ברור יותר מאפשר לך לייחד את הטכניקה בנפרד. במקרה זה, הסיפור עובר מהסוף להתחלה. כלומר, לצופה מוצגת התוצאה בעלילה, ואז חושף בהדרגה את הסיבות למתרחש.
מהלך כזה ניתן לראות ב-Irreversible מאת Gaspar Noé. בסצינות הראשונות מספר הבמאי על האירועים הטרגיים בחיי הדמויות. ואז הוא מסביר מה הוביל לסיום כזה. יתר על כן, מעניין שבשנת 2021 נואה פרסם מחדש את תמונתו, מה שהופך את העלילה לנכונה מבחינה כרונולוגית.
אוהב גם לשחק עם היפוך כריסטופר נולאן. לדוגמה, בסרטו "זכור" מוצג חצי מהסיפור בסדר ישיר, והשני - מהסוף להתחלה. לבהירות רבה יותר, המחבר עשה את אחד החלקים בשחור-לבן.
קווי זמן נסתרים
לעתים קרובות הפעולה של הסרט מתפתחת במקביל בעבר ובהווה. אבל במקרים מסוימים, היוצרים לא אומרים לצופה שמה שמוצג על המסך מפוזר בזמן, מה שהופך אותו לחלק מהתככים.
מהלך דומה נעשה שימוש מספר פעמים בזיכיון".ראה». סדרת ציורים זו מוקדשת לקונסטרוקטור המטורף ולעוקביו, אשר מאלצים אנשים לעבור משחקים קטלניים. בחלק השני, אחת הדמויות צופה דרך המוניטור איך בנו משתתף במבחן כזה. אבל אז מתברר שזה רק תיעוד של אירועים שכבר קרו. והאקשן של הסרט השלישי והרביעי אכן מתרחש במקביל: בגמר שני הסיפורים האחרונים מצטלבים.
אם כי אולי הדוגמה הבולטת ביותר לטכניקה זו היא העונה הראשונה של הסדרה "ווסטוורלד". פרויקט פנטסטי מספר על פארק שעשועים המאוכלס על ידי אנדרואידים. אחד מקווי העלילה מוקדש לוויליאם מסוים, שמגיע לשם בפעם הראשונה עם חברו.
בהמשך, מתברר שחלק זה מתרחש שנים רבות לפני שאר האירועים. אבל כיוון שלא אומרים זאת לצופה, והגיבור מוקף באותו אנדרואידים, שאינם מזדקנים וחוזרים על אותן פעולות כל יום, קשה לנחש על כך.
קצב קריינות שונה בשורות נפרדות
כפי שהזכרנו לעיל, כאשר מדברים על אירועים מסוימים במקביל, נראה שהם מתרחשים בו זמנית. אבל במקרים מסוימים, פעולות מתפתחות במהירויות שונות. לשם הבהירות, אנו יכולים להיזכר שוב בכריסטופר נולאן.
אז, בסרט "ההתחלה", הדמויות שלו נפלו לתוך חלום, ואז - לתוך חלום בחלום, וכן הלאה. ובשלב הבא, הפעולה הואטה. לכן, מספר שונה של אירועים מתרחשים בכל שכבה עוקבת ליחידת זמן בעולם האמיתי.
אבל הבמאי שיחק את זה אפילו טוב יותר בסרט "דנקרק». לסיפור על פינוי חיילים במלחמת העולם השנייה יש שלושה קווי עלילה: ביבשה, בים ובאוויר. הם מוצגים זה לצד זה. אבל הסיפור הראשון הוא בן שבוע, השני הוא יום, והשלישי הוא רק שעה. כלומר, נראה שהאירועים מתרחשים במקביל, אך למעשה יש להם קצב קריינות שונה לחלוטין.
המחברים מטעים את הגיבור עצמו
בניגוד למספר הבלתי אמין, לעתים קרובות הדמויות עצמן אינן יודעות את כל האמת. במקרה זה, הצופה מגלה מידע חדש יחד עם הגיבור. טכניקה זו משמשת לעתים קרובות בסיפורי בלשים. וגם כאן ניתן להבחין בכמה מהלכים מעניינים, אם כי לרוב הם שזורים זה בזה.
קלט לא תקין
אפילו בסיפורי בלשים, לרוב ישנם מספר כללים שהצופה מקבל כברירת מחדל. למשל, אם רצח נחקר בתמונה, אז אף אחד לא מטיל ספק שזה באמת קרה. זו האמונה שכמה מחברים משתמשים כדי לבלבל את הקהל.
אז, כל העיבודים למסך של המחזות של המחזאי רוברט תומס מבוססים על טכניקה דומה: הסרטים הסובייטיים "חפש אישה" ו"מלכודת לגבר בודד" וצרפתית "8 נשים». בכל אחד מהסרטים הללו, בשלב מסוים, אומרים שהעלילה מוקדשת לעניין אחר לגמרי. כך למשל הם חושפים את נסיבות מותו של ראש הלשכה, אך בשלב מסוים מתברר שהוא חי וקיים.
אבל העניין אינו מוגבל רק לבלשים. באופן דומה, למשל, סרט האימה "אחרים" מתעתע. כאן הגיבורה, יחד עם משפחתה, מנסה לברר איזה סוג של רוחות רפאים חיות בביתם. או המותחן הקלאסי ורטיגו של אלפרד היצ'קוק. בסרט זה, הדמות הראשית, בלש פרטי, עוקבת אחר אשתו של חברו ורואה בה התאבדותה. למעשה, כל מה שקורה הוא חלק מתוכנית מורכבת.
מניעת מידע חשוב
אנחנו מדברים על מצב שבו תפיסת הגיבור מבוססת על נתונים לא שלמים. הדרך הקלה ביותר לזכור כאן היא דמות מפורסמת אחת - פרופסור סנייפ מהארי פוטר. כמעט לאורך כל העלילה הוא מוצג כציניקן די לא נעים שמתייחס לילד בזלזול, ואז עובר לחלוטין לצד של הרוע. אבל בגמר מתגלה לצופה מידע חשוב מעברו, שמשנה לחלוטין את המוטיבציה של הגיבור.
ובעונה הראשונהשקרים קטנים גדולים» הטכניקה הזו נעשתה אפילו יותר מעניינת. בסיפור מתרחש רצח בעיירה קטנה. אבל הצופה אינו מכיר לא את הקורבן ולא את המבצע. יתרה מכך, במהלך מספר פרקים, הם מספרים מה הוביל לאירועים הטרגיים. עם זאת, בגמר מתגלה שהרמז לא היה באקשן המרכזי, אלא בפלאשבקים של אחת הגיבורות. כלומר, המידע הברור היה לנגד עיניי, אך הוא ניתן באופן בלתי מורגש.
מלכודת גיבור
הגישה הכי יוצאת דופן, כאשר אירועים מוזרים מאוד יכולים להתממש, אם הגיבור עצמו, ואיתו הצופה, מאמין בהם. יתר על כן, הז'אנרים שבהם נעשה שימוש בטוויסט כזה שונים מאוד.
לדוגמה, זה מה שעשו מחברי האגדה המפורסמת "הסיפור שאינו נגמר", שבו דמות צעירה קראה ספר, ואז קיבלה את ההזדמנות ליצור בעצמו עולם קסום.
ומעניין לא פחות הוא סרט האימה "המפתח לכל הדלתות", שבו אחות צעירה מתמודדת עם חסידי כת הוודו. לפי האגדות, כדי שהקסם יעבוד, הגיבורה חייבת להאמין בו. וממש כל מה שקורה בפריים, המשימה היחידה היא לשכנע את הילדה במציאות של אירועים מיסטיים.
הז'אנר של התמונה משתנה לפתע
שינוי פתאומי בסגנון של סיפור יכול גם להיות מבלבל. אז, נעשה שימוש בגישה דומה אלפרד היצ'קוק בסרט "פסיכו" ב-1960. בתחילה, העלילה מספרת על ילדה שגונבת כמות גדולה של כסף בעבודה ובורחת. בדרך היא מתחבאת מהמשטרה ועוצרת לנוח במוטל קטן. אבל באמצע הקלטת הכל משתנה, והדמות הראשית היא דמות חדשה. וסיפור הפשע הופך לפתע למותחן פסיכדלי.
גישה זו מבריקה עוד יותר בעבודתו של רוברטו בניני "החיים יפים". הפעולה מתחילה כקומדיה רומנטית מצחיקה על גיבור מסכן שרוצה להתחתן עם אישה יפה. ואז התמונה משנה טון: החלק השני הוא דרמה על הישרדות במחנה ריכוז.
עם הזמן החלו להשתמש בפיתולים כאלה כדי לפרק סיפורים קלאסיים. לדוגמה, הקישור "צריפים ביער» 2011 מעתיק סרטי אימה כמו The Evil Dead. ואז נראה שהמחברים מנסים להסביר את עלילות כל הזוועות האפשריות, והופכים סיוט לאירוניה.
מציאות מהולה בפנטזיה
לפעמים במאים מספרים ביצירותיהם כמה סיפורים שזורים זה בזה. ואחד מהם יכול להתרחש, למשל, בעולם האמיתי, והשני - בחלום או אפילו בספר או בסרט. ואף אחד לא מסביר איפה המציאות נגמרת ומתחילה הפנטזיה.
קורה שהחידה המרכזית בנויה על זה, ונשארת ללא מענה. כמו, למשל, בציור "מזרקה" של דארן ארונופסקי. שם מנסה הדמות הראשית למצוא תרופה לאשתו החולה, ולאחר מות אשתו הוא מסיים לכתוב את הרומן שלה. או "אימפריה פנימית" דיוויד לינץ', לשם הגיבורה הולכת לשחק בסרט, ואז או מסיימת בתוך התמונה, או מתגלגלת למבצע הקודם של תפקידה.
לעלילות הללו אין הסבר ספציפי, הצופה עצמו חייב להבין מה קורה. ומנקודה מסוימת אפשר להגיע למסקנה שפשוט אין הבדל בין מציאות לבדיה.
האם שמת לב לטריקים מעניינים שבהם המחברים מטעים את הקהל?
קרא גם🧐🤔
- 15 סרטים עם סוף לא צפוי
- 30 סרטי סטיבן קינג שכדאי לראות
- כשאוכל הוא לא רק אוכל. איך ולמה במאים משתמשים באוכל במסגרת
- הפניות לרטרו ו-snydercut. מדוע במאים מצלמים סרטים בפורמט כמעט מרובע של 4:3
- 13 תרגומי כותר רוסית איומים שהיו יכולים לגרום לך להתגעגע לסרטים טובים
10 מתנות ליום האהבה שתוכלו לקנות במבצע AliExpress