מבט מקרוב ויומנים מצמררים: איך במאים חושפים את נושא הפרעות נפשיות
Miscellanea / / March 13, 2022
במאים מוצאים מגוון דרכים לחשוף את הנושא הקשה ולעיתים המפחיד של מחלות נפש.
נושא ההפרעות הנפשיות הפך לאחד הנושאים המרכזיים בתרבות הפופ של ימינו בכלל ובקולנוע בפרט. סכיזופרניה ("נקי, מגולח"), PTSD ("הסולם של יעקב"), פסיכוזה ("ברבור שחור", "ברק"), זרם אינסופי סרטים על פסיכופתים - מחלות נפש עניינו במאים במשך רוב ההיסטוריה צילום.
נכון, זה היה רחוק מלהיות תמיד אפשרי להעביר בצורה מהימנה את הרגשות של אדם עם מחלת נפש, אבל זה היה מרהיב או אפילו מפחיד - כמה שתרצה. להלן השיטות המשמשות לכך.
1. מבט מקרוב על המצלמה
ד"ר חניבעל לקטר מ"שתיקת הכבשים" (1990) הפך לאחד מנבלי הסרט הראשי, והרגע שבו הגיבור מסתכל ישירות לתוך המצלמה עושה רושם מתמשך. השחקן אנתוני הופקינס שאל את רעיון המבט הבלתי ממצמץ מצילומי החקירות של צ'ארלס מנסון וטד באנדי, ומסיבה טובה: הצופה מקבל את התחושה שהוא מציץ לתהום שחורה.
נעשה שימוש באותה גישה סטנלי קובריק בסרט הפרובוקטיבי A Clockwork Orange (1971). מלקולם מקדואל בוהה היישר אל הקהל מתחת לגבותיו, ורומז חד משמעית שיש הרבה מן המשותף בינינו לבין הגיבור הפסיכופטי שלו.
לא צריך לחפש רחוק גם בשביל דוגמה מודרנית. הנה מבט כבד מאיימי דאן של רוזמונד פייק. אבל כדי להבין מה באמת קורה בראש היפה שלה, אתה לא צריך לשבור את הגולגולת שלה, שכן בעלה חולם על כך בסתר. אתה יכול פשוט לראות את המותחן Gone Girl של דיוויד פינצ'ר המבוצע במיומנות (2014).
באופן כללי, פסיכופתים על המסך הם נפרדים נוֹשֵׂא לשיחה: התמונות שלהם מפחידות כמו שהן מעניינות עבור הצופה. אבל סוגים אחרים של הפרעות נפשיות יכולים להיות מוצגים על המסך בצורה יוצאת דופן. אחרי הכל, יש הרבה דרכים לעשות זאת.
2. מתן משמעות מיוחדת לצבע
כדי להראות שהגיבור אינו הוא עצמו, במאים נוטים לעתים קרובות לסמליות של צבע. אז, צהוב בתרבות הפופולרית פירושו לעתים קרובות טירוף, חוסר ביטחון וחרדה. כנראה, הסיפור הקצר "הטפט הצהוב" מ-1892 מאת הסופרת האמריקאית שרלוט פרקינס גילמן יצר לו מוניטין שכזה. גיבורת הסיפור, הסובלת מפסיכוזה לאחר לידה, כלואה בחדר עם קירות צהובים. לאט לאט מתחיל להראות לה שמאחורי הטפט גרה אישה שצריך לשחרר.
ארתור פלק ב"ג'וקר" (2019) מופיע לעתים קרובות בבגדים צהובים, והסצנה בבית החולים לחולי נפש צולמה באמצעות פילטר צהוב. ב-Split (2017), דמותו של ג'יימס מקאבוי, הסובל מהפרעת אישיות מרובה, לובש ז'קט קנרי באחד מהגלגולים הבלתי נשכחים שלו.
IN מסתורי סרט אימה "אמא!" דארן ארונופסקי, הגיבורה שותה איזשהו נוזל צהוב. הרשת עדיין מתווכחת מה זה יכול להיות. גרסה אחת היא התייחסות לסיפור גילמן הנ"ל.
תיאוריה אחרת אומרת שהגיבורה, המדוכאת על ידי התרבות הפטריארכלית, מוחלת על משקה לא מובן, לדכא את הכעס המתעורר בפנים ושוב ושוב בכוח לחזור לתפקיד שומר הבית מוֹקֵד.
סרט ביוגרפי "ספנסר" (2021), מספר על כמה ימים בחיים הנסיכה דיאנה, משפיע מקרוב על נושא הדיכאון. בנוסף, ביוגרפים רבים של הנסיכה מאמינים כי ייתכן שהיא סבלה מהפרעת אישיות גבולית. נחנקת בשבי אורח החיים המלכותי, הגיבורה עם כל דקה של הסרט מתקרבת יותר ויותר להתמוטטות עצבים בלתי נמנעת.
אחד השיאים הוא זה שבו דיאנה עוזבת את הארמון, והצופה רואה שהיא שמה את התלבושת הצהובה החיוורת שלה על דחליל. זה גם סמל למידת החמדנות של החברה חפצה הנסיכה מוויילס, וסימן שדיאנה נפטרה סוף סוף מהדברים שהגבילו אותה ומרגישה חופשית.
כמובן שצבע התחפושת עצמה בהקשר הזה כמעט לא אומר כלום (מלבד התייחסות לאחת מהתלבושות האמיתיות של דיאנה). אבל זה מתאים מאוד לתיאוריה שצהוב נותן לתמונה תחושה של חרדה וחרדה.
3. יצירת סביבה לא סטנדרטית
לעתים קרובות התפאורה יכולה לספר יותר על הדמות מאשר על הדיאלוג. למשל, ביתו של נורמן בייטס, הפסיכופת הראשי בהיסטוריה של הקולנוע, מלא בציורים, צמחים, וילונות, תחרה ופריטים דקורטיביים אחרים. אך יחד עם זאת, החלל הזה עם תקרות גבוהות וגרמי מדרגות מתערבלים מפעיל לחץ רב הן על הצופה והן על הגיבור עצמו, מקובע בדמותה של האם.
ג'ו רייט בסרט "האישה בחלון" (2021) יוצר על המסך אווירה פרנואידית וקלסטרופובית שכל כך מזכירה את פסיכו. החלק הפנימי הקודר של ביתה הענק של אנה מעורר מיד אסוציאציות לאחוזת בייטס. ברמה התת מודע, צופה מנוסה מבין מיד שגם הבעלים של הבניין הזה לא לגמרי בתוך עצמו ומסתיר משהו.
הדמות הראשית, אנה פוקס, לא יכולה לצאת מהבית בשל בַּעַת חוּץ (פחד משטחים פתוחים) ולעיתים קרובות חווה התקפי פאניקה לא הגיוניים. ומצבה הפנימי של האישה מודגש בצורה מושלמת בשל גודלו העצום של החדר, המצולם בזוויות לא טבעיות ושבורות.
עבור The Shining (1980), סטנלי קובריק יצר דימויים מטרידים ורודפים רבים. אבל כמעט יותר מהתאומים הנוראיים, נהרות הדם הנשפכים מהמעלית והגופה המפורקת למחצה בחדר האמבטיה, המרחב עצמו של מלון אוברלוק מפחיד.
דפוסים מורכבים ומקושטים בעיצוב הפנים מרמזים שמשהו רע קורה בנשמת הדמות, כאילו המלון מנסה לבלבל אותו. מראות עוזרות ליצור את אותו אפקט. כשהטירוף משתלט על מוחו של ג'ק, העיצוב של ה-Overlook הופך יותר ויותר כמו מבוך. והעזובה של המלון מדגישה את הבידוד של הגיבור מהמשפחה ומהעולם כולו.
בלבול מוחו של ג'ק נבגד גם על ידי הארכיטקטורה המוזרה של המלון. קובריק הגה בכוונה פריסה סוריאליסטית: ראשית החריגות המרחביות הללו גילהDuke Nukem סוף סוף מגלה מה לא בסדר במלון The Shining's Overlook Hotel / Engadget היוצרים של Duke Nukem כשניסו ליצור רמה מיוחדת על סמך הסרט. אחרי הכל, באיזה עוד מקום, אם לא בפינות שבהן הדלתות מובילות לשום מקום, יכול הגיבור להתמודד עם פחדיו התת-מודעים החבויים?
"ברבור שחור" מאת דארן ארונופסקי מדבר על בַּלֵרִינָה נינה, שמנסה לקבל את התפקיד המיוחל ובשל הרצון לשלמות, מאבדת בהדרגה קשר עם המציאות. ואנחנו מבינים הרבה על הגיבורה כשראינו היכן היא גרה.
חדר השינה של נינה מזכיר חדר ילדים, עם כל כך הרבה ורודים וצעצועים מפוארים. הגיבורה בתחילת הסרט באמת עדיין מרגישה כמו ילדה קטנה. היא תלויה באם שיכולה להפשיט בבטחה את בתה הבוגרת כדי לבחון את פציעתה. אבל כאשר חושניות מתעוררת בתוך נינה, הילדה מתחילה להתנגד לשליטה.
4. חלון ראווה של יומן קריפי
נסיים בקבלת פנים שכבר הפכה לבול סרט. ההערות שנרשמו בידו של הגיבור יכולות לספר הרבה על מה שקורה בראשו. אחרי הכל, זה אישי יומן הופך לעתים קרובות לפורקן עבור אדם במצבים קשים.
"Seven" (1995) של המותחן דיוויד פינצ'ר נפתח בקרדיטים, שבו קטעים מיומנו של ג'ון דו משמשים כרקע. הודות לכך, הנבל נוכח בסיפור מהדקות הראשונות, אם כי נותרה עוד כמעט שעה וחצי לפני הופעתו על המסך.
יומניו של הגיבור קווין ספייסי יופיעו מאוחר יותר בסרט עצמו, עם זאת, לכמה רגעים. עם זאת, הם לקחו חלק משמעותי מהתקציב כדי ליצור: המעצב קלייב פירסי והקליגרף ג'ון סייבל יצרו בעבודת יד מספר מחברות מלאות במילים ובתמונות. מה יש רק לא שם: טקסט מורכב, תמונות אירוטיות, צילומי נתיחת גופות.
קובריק ניגש ליצירת אביזרים ל-The Shining בקפידה לא פחות. הבמאי שכר קלדנית שבילה מספר חודשים בהדפסת גיליונות מכוסים במילים All work and no play הופך את ג'ק לילד משעמם ("עבודה אחת, בלי בטלה, ג'ק המסכן לא יודע כיף"). וכאשר אשת הסופר מוצאת את כתב היד, מתרחשת נקודת המפנה של הסרט: אי אפשר להכחיש את הטירוף של הבעל.
אגב, עבור גרסאות זרות של הסרט, קובריק הרים גרסאות אחרות של הביטוי. הגרמני היה Was Du heute kannst besorgen, das verschiebe nicht auf Morgen ("אל תדחה למחר מה אפשר לעשות היום"), והצרפתים - Un tiens vaut mieux que deux tu l'auras ("עדיף ציפור ביד מאשר שתיים ביד שיחים").
תפנית דומה מאוד לעלילה עם חשיפת האנטי-גיבור מתרחשת ב-American Psycho (2000). עוזרו של פטריק בייטמן מוצא את יומנו של הבוס קרוב יותר לסוף ומבינה שמאחורי דמותו של איש עסקים יאפי מצליח, הסתתר כל הזמן הזה רופא קליני. פְּסִיכוֹפָּת, סדיסט ורוצח.
טוד פיליפס הסתיר ב"ג'וקר" הרבה דברים קטנים שמשפיעים על הבנתנו את התמונה. חלקם מובנים בסרט באופן די לא פולשני ויכולים לחמוק מתשומת לבם של הצופים הקשובים ביותר. בין ביצי הפסחא הללו נמצא המחברת של ארתור, שבה הוא רושם את מחשבותיו, תצפיותיו ורעיונותיו לבדיחות עתידיות. אז, בתחילת הסרט, הוא רושם הערות רק ביד ימין.
אבל קרוב יותר לאמצע התמונה, כשה"אני" האמיתי של הגיבור - הג'וקר - מתחיל להתעורר, הדמות הופכת לשמאלנית. ארתור מחזיק אקדח בידו השמאלית וכותב לה: "אני מקווה שמותי יהיה הגיוני יותר מחיי".
האם אתה מתעניין בנושא הפרעות נפשיות על המסך? מהן הדוגמאות הבולטות ביותר למחלות נפש בסרטים שהיית מוסיף לאלו המפורטות למעלה? ואיזה סרטים לדעתך מעבירים את מהות מחלת הנפש בצורה האותנטית ביותר?
קרא גם😱😨😰
- 23 סרטים נורא מפחידים על מטורפים
- 25 תוכניות טלוויזיה שיגרמו לכם לפחד ממש
- 10 תיאוריות מפחידות על המשמעות האמיתית של קריקטורות וסרטים לילדים
- 14 סדרות גלויות שיש בהן הרבה סקס
- אימה כדרך לביטוי עצמי של מחברים חדשים. אנו דנים בסרטי אימה מודרניים בפודקאסט "Watcher"