'האיש הגרוע בעולם' יכול להיות טיפול למי שמחפש את עצמו
Miscellanea / / March 23, 2022
אם אתה מתגעגע לקולנוע, התמונה הזו היא אפשרות פנאי טובה.
ב-24 במרץ תעלה לבתי הקולנוע הרוסיים הקומדיה הדרמטית של יואכים טרייר, האיש הגרוע בעולם. בקיץ 2021, הסרט השתתף בתוכנית התחרות הראשית של פסטיבל קאן, שם הוא זכה להערכה רבה על ידי המבקרים. והשחקנית הראשית רנטה ריינסו אפילו לקחה את הפרס על התפקיד הנשי הטוב ביותר. עכשיו תמונה מועמד פרסי אוסקר בשתי קטגוריות: התסריט המקורי הטוב ביותר והסרט הבינלאומי הטוב ביותר.
בתנאים רגילים, "האיש הגרוע ביותר בעולם" ברוסיה היו מבחינים רק על ידי חובבי קולנוע סופרים. עם זאת, כעת ברשת הכמעט ריקה של בכורות, הסרט הזה לא רק יטבול את הצופה בעלילה יוצאת דופן, אלא גם יהפוך לטיפול טוב. הרי התמונה מוקדשת לדור של אנשים חסרי ביטחון שעד גיל שלושים לא מצאו את מקומם בחיים.
'האיש הגרוע בעולם' מדבר על חיים ללא הישגים
צעירה תושבת אוסלו בשם ג'וליה (רנטה ריינסווה) עוזבת את האוניברסיטה כדי להמשיך בקריירה בצילום ועובדת במשרה חלקית בחנות ספרים. באחת המסיבות היא פוגשת את מחבר הקומיקס אקסל (אנדרס דניאלסן שקר). הוא מבוגר מהילדה ביותר מעשר שנים ומזהיר מיד כי מערכת היחסים ביניהם נידונה. עם זאת, בני הזוג מתחילים רומן. נראה שג'וליה ואקסל מבינים זה את זה בצורה מושלמת, אבל עדיין אי שביעות הרצון של הילדה גוברת בהדרגה. ויום אחד היא פוגשת את אייווינד (הרברט נורדרם).
אולי הבעיה היחידה עם הסרט הזה היא שקשה לתאר את התקציר שלו בצורה מושכת. לפי הסיכום, "האיש הגרוע בעולם" ייראה מֵלוֹדרָמָהמוקדש לגיבורה לא הכי מעניינת.
יש בכך אמת מסוימת: טרייר, בדמותה של ג'וליה, משרטט דיוקן ממוצע של אירופאית בת שלושים, מבלי לנסות להפוך את הדמות לסינדרלה של דיסני. אבל כאן מהבהבת עוד אסוציאציה לקריקטורות: הגיבורה מגדירה את עצמה (כלומר, דורה) כ"במבי על הקרח". והמונח יותר מדוייק, נראה שהוא לא תופס.
על זה נבנית הדרמה העיקרית של האיש הגרוע בעולם. נראה שבמשך הסרט כולו, ג'וליה לא תתמודד עם בעיה רצינית אחת באמת. אלא אם כן בגמר, וגם אז הטרגדיה לא תקרה לה. הגיבורה תמיד עושה מה שהיא רוצה. ואמה תומכת בה כשהילדה מחליטה לשנות את פרופיל הלימודים שלה מניתוח לפסיכיאטריה, ואפילו מגיבה בשלווה לתוכניותיה להיות צלמת. יוליה אינה סובלת מחוסר פרנסה ואינה נקלעת לשום מצב מסוכן.
אנשים כאלה מכונים לעתים קרובות "בעיות עולם ראשון" (אם לא "משוגע שמן"). אבל זה "האיש הגרוע ביותר בעולם" שמצדיק ביושר ונוגע ללב גם את ג'וליה וגם את כל מי שמרגיש כך. נראה שלגיבורה יש אפשרויות בלתי מוגבלות. אבל למעשה, אין באמת ברירה. היא פשוט לא יודעת לאן לזוז, ותופסת הכל, מנסה לממש את עצמה דרך אהוביה.
כאן כדאי לזכור את דמות הסרט"טיק-טוק... בום!", שפחד בהיסטריה מיום הולדתו השלושים ואמר שהוא חייב להתפרסם קודם לכן. ג'וליה חוצה את הגבול הזה באופן כמעט בלתי מורגש, מתוך אמונה שהיא כבר החמיצה את כל ההזדמנויות. היא האדם הכי גרוע בעולם. אבל לא בגלל שהיא עשתה משהו רע. ובגלל שהיא לא השיגה כלום בכלל, היא פשוט חיה. ואי אפשר לתאר בצורה מדויקת יותר את הטרגדיה של בני השלושים הנוכחיים, כי כולם מסביבם משיגים משהו או לפחות שואפים אליו. במיוחד בקולנוע.
בתמונה מציאותית יש מקום לקסם
אמנם יואכים טרייר מזוהה עם לארס פון טרייר מערכת יחסים רחוקה מאוד, בנקודות מסוימות אני רוצה לצייר אנלוגיות בין העבודות שלהם. שני הבמאים שואפים להראות חיים ללא קישוט. אבל המבוגר והפופולרי יותר בחר בהלם ובפרובוקציה ככלי העבודה שלו. ויואכים פנה לרומנטיזציה של חיי היומיום.
סרטים שבהם הדגש העיקרי הוא על היופי והטבעיות של פטפוט ושגרה רגילים נקראים באופן לא רשמי "מומבלקור". ז'אנר זה זוכה לתהילה מזמן על ידי סופרים כמו נח באומבך וגרטה גרוויג. למרות שהסגנון עצמו הופיע הרבה יותר מוקדם מהמונח: זכור לפחות את העבודה טריפו וגודאר.
"האיש הגרוע בעולם" מזוהה באופן קבוע עם "פרנסס המתוקה" של באומבך הנ"ל (בכיכובו של גרוויג), שניהם. הגיבורות אפילו בשלב מסוים נשברות לרוץ ברחוב, והרברט נורדרם ייראה למישהו גרסה אירופאית של אדם נהג.
כמו עמיתים, טרייר הופך סיפורים יומיומיים לחלוטין למסע מדהים וכמעט מופלא. וזה לא קשור רק קִסמִי סצנה שבה הזמן של הגיבורה קופא. הקסם כאן ובפגישה הראשונה בין ג'וליה לאיווינד - פטפוט מוזר עם זר בחתונה של מישהו אחר. ואפילו בטיול סמים או בסיפור צדדי על דמות משנית שגילה לעצמו דרך חדשה לאחר מפגש עם צבי.
באופן מפתיע, על ידי כך שהוא מספר סיפור יומיומי לחלוטין, יואכים טרייר גורם לך להרגיש כמו בסיפור אגדה. מאוד חם ונוגע ללב, למרות העובדה שהוא מוקדש לנורבגיה הקרה.
המחבר מדבר על נושאים עדכניים
בסרטים רבים על נוֹעַר יש בעיה אחת: הם מוסרים על ידי אנשים בגיל אחר. בגלל זה, לפעמים יש רגעים לא נוחים: המחברים מדברים על מה שהם עצמם לא מבינים ולא מרגישים.
אבל "האיש הגרוע בעולם" של סופרת בת כמעט 50 מצליחה לעקוף כאן את כל המכשולים. בתור התחלה, הבמאי, למרות שהוא עושה סרט על גיבורה צעירה, נותן לדורות אחרים הזדמנות לדבר. יש סצנות טובות עם אמא של יוליה, ועם אביה הלא נעים ביותר, שאתה רוצה או לשנוא או לרחם עליו. אבל חשוב מכך, נראה שהמחבר מדבר באמצעות אקסל בשמו. וכאן הוא מסוגל בצורה מושלמת לנסח את הדחייה של אנשים לעידן ארבעים הדיגיטלי: "גדלתי בתקופה שבה התרבות הועברה דרך חפצים".
אבל באותו זמן, הבמאי מדבר בקלות ובמיומנות על העולם המודרני. למשל, הוא מדבר באומץ ואף פרובוקטיבי על עידן MeToo# והפמיניזם, שמגביל נשים ברצונותיהן. והוא אפילו מתבדח על דייטים בתקופה שבה כבר אין צורך להחליף טלפונים: מספיק שם פרטי ושם משפחה כדי למצוא אדם באינטרנט. ומעקב אחר חברה לשעבר ברשתות החברתיות יכול להיות סיבה לסכסוכים משפחתיים.
בזדון או לא, טרייר מחלק את העלילה לפרקים קטנים, כאילו רומז שהצופה המודרני כבר חולה. תופס נרטיב הוליסטי: יש צורך בפסקאות, כותרות משנה, ציטוטים חיים ועריכת קליפים, אחרת זה יהפוך מְשַׁעֲמֵם. כן, וללא מסכות על הסט, בשום מקום, הגבלות הקורונה עדיין בתוקף. וכל זה קורה לא בכוונה, אלא באופן טבעי מאוד.
את "האיש הגרוע בעולם" קשה להשתלב בהגדרה של ז'אנר ספציפי. זה כמו דרמה, אבל יש בו הרבה סצנות מצחיקות. זו קומדיה רומנטית, אבל עדיין תחושת אובדן וגעגוע לא מאפשרת לסרט להיתפס כז'אנר קליל במיוחד.
נותר רק לומר שזהו סרט על היופי והטרגדיה של החיים הרגילים. ומבט מבחוץ על יוליה אמיתית לגמרי וכאילו מוכרת תעזור למישהו להעריך בצורה נבונה יותר את החוויות שלו. או פשוט ליהנות מהדמויות הנעימות ומטיול יפהפה ברחבי אוסלו.
קרא גם🧐
- פרויקט אדם עם ריאן ריינולדס הוא מדע בדיוני נעורים חמוד עבור מעריצי Stranger Things
- מבט מקרוב ויומנים מצמררים: איך במאים חושפים את נושא הפרעות נפשיות
- מה שמענג ודוחה את "תעלה מאחורי ההגה של המכונית שלי" - דרמה יפנית איטית בכוונה
- למה לצפות מהעונה השלישית של "His Dark Materials"
פריצת חיים: כיצד לחסוך ברכישות מאליאקספרס באמצעות שער דולר נוח יותר