5 סוגי אמהות שמגדלות ילדים מצליחים
Miscellanea / / July 18, 2022
"מסית", "שלגיה", "פיית הקוסמת" - בדקו אם המקרה שלכם ברשימה.
פסיכולוגית ויועצת עסקית מנוסה, מריה מקרושקינה, בטוחה שחשוב לכל אחד להבין את עצמו, אבל בעיקר לאנשי עסקים. הרי הצלחת האדם והעסק שלו תלויה במוטיבציה עמוקה, גישות ומאפיינים אישיים. לתהליך ההכרה הזה אין נקודת סיום, אבל תמיד כדאי להתחיל מהילדות ומהיחסים עם ההורים. ב"ראיון עם עצמי" המחבר משקף כיצד דמותה של האם יכולה להשפיע על חייו העתידיים של הילד. הספר יצא בהוצאת אלפינה, ו-Lifehacker מפרסמת קטע מהפרק הרביעי.
פעם אחת במשרד של בוס אחד גדול, מימין לתצלום של הנשיא, מביט בחומרה מהקיר מבקרים, הופתעתי להבחין בדיוקן נשי גדול: עיניים אקספרסיביות ועצובות, יפות, אבל בגיל העמידה פָּנִים. בתום שיחה עסקית עם בעל המשרד הרשיתי לעצמי לשאול: מי זה היה במקום כזה של כבוד? "זו אמא שלי," בן שיחי ענה בגאווה. "כשהיא קרובה, אפילו בפורטרט, התכונות הטובות ביותר מתעוררות בי." הנהנתי בהבנה.
ואכן, עבור כל אחד מאיתנו, הקשר עם אמנו היה ונשאר העמוק ביותר – ובעיקר, הגורלי ביותר. האם היא האחראית לרווחתו הרגשית של הילד, לגיבוש האמון הבסיסי שלו בעולם, האמפתיה. אמא היא רגשות, אהבה, אמון, אינטואיציה, היכולת להרגיש אחרים... או חוסר בתכונות וכישורים אלו.
בתקשורת עם מנהיגים עסקיים מזה שנים רבות, זיהיתי כמה סוגים של אמהות שהיחס שלהן לילד תרם להצלחתו הנוספת: היווצרות ביטחון עצמי, סיבולת, הרצון להפגין באופן פעיל כשרונות. תמיד הערצתי את חוכמתן של אמהות שהצליחו להניח את היסודות לרווחתם של בן או בת. אבל לפעמים מנהיגים ויזמים מצליחים לא הופכים לכאלה כי הוריהם עשו מאמץ מודע לעשות זאת. לפעמים זה קורה הפוך: ילד אומלל אחרי שנים רבות מתגלה כמנצח במאבק בחיים.
כמובן שגם האב ממלא תפקיד משמעותי בגיבוש הדמות, עמדות אידיאולוגיותסגנון התנהגות. […] אבל עכשיו אשתף בתצפיות שלי לגבי אותם מקרים שבהם האם הייתה זו שהפכה ל"בוררת הגורל": גם האב לא היה קיים בכלל, או שהוא היה כל כך שקט, בלתי נראה וחסר פנים, שתפקידו כהורה ומחנך הצטמצם כמעט לאפס.
מֵסִית
האמהות הללו הן שבסופו של דבר יוצרות קרש קפיצה פסיכולוגי ורגשי מצוין לקריירה המסחררת של בניהם. למעשה, מדובר בסוג נדיר למדי של אמא, אבל הרבה אנשים מצליחים חברתית הם ילדיהם. אמא כזו, בהיותה אדם יצירתי, אמיץ, אוהב, כל הזמן מעודד את ילדים לרשמים חדשים, גילויים, שליטה בחוויות חדשות. היא יודעת שבאמת אפשר להתפתח רק בניסוי וטעייה, היא מעודדת לא לפחד מטעויות וללמוד מהן. היא מציעה, "בואו ננסה"; תומך: "בטוח תצליח"; מעודד: "טוב, אתה לא תוותר בלי קרב?"
"אמא מסיתה" מעלה אצל ילדים חוצפה וחוזק אופי: "למה אתה יושב? אל תהיי אחות, תנגבי את הדמעות, לכי תבררי". היא תמיד מוכנה לעזור, לבטח, להיות שם, אבל היא יודעת לשחרר בזמן, לספק עצמאות. היא מרגישה את הילד, מבינה ומשתפת את חוויותיו, רגשותיו, חלומותיו. היא רוצה להיות גאה בבנה או בבתה, אבל הרבה יותר היא רוצה שהצאצא יהיה גאה בעצמו. הילדים של אמהות כאלה בדרך כלל גדלים בטוחים בעצמם, פעילים, החלטיים, אך יחד עם זאת רגשיים ומגיבים. הרצונות והתוכניות שלהם מתממשים, הקריירה שלהם מתפתחת באופן דינמי, יחסים - משתפר ומתחזק. הסובבים אותם נמשכים אליהם: תמיד מעניין איתם, תמיד נוח.
הנה דוגמה מצחיקה. לשאלתי "מתי בפעם האחרונה עשית משהו חריג?" - לקוח אחד (כפי שהתברר מאוחר יותר, בנה הבוגר של "האמא המסיתה") ענה בגאווה ובצחוק: "יוצא דופן? השבוע הזה. אמי המטורפת עודדה אותי לטוס יחד בבלון באזור מוסקבה, בדמיטרוב. לפני ההתחלה ניסו מיטיבי לכת להניא אותה - אחרי הכל, אדם מבוגר מאוד, בן 82, הטיסה עלולה להיות לא בטוחה. אבל הם לא מכירים את אמי: כל חיי היא לא רק מסיתה אותי לטירוף ולניצול, אלא גם ממהרת איתי אל החיבוק כשצריך.
ליזם האנגלי המפורסם ריצ'רד ברנסון היו אותן אמהות מעוררות השראה, האמן פבלו פיקאסו, מאת מיכאיל בולגקוב, שתיאר את אמו, וארורה מיכאילובנה, ברומן "לבן שומר." בין הורים כאלה אפשר להזכיר את ליאה פוזנר, אמו של סטיבן ספילברג, וג'ורג'ינה טסלה, אמו של הממציא הגדול ניקולה טסלה.
מלכת השלג
זה סוג אחר לגמרי. אמא כזו היא תמיד מרוחקת, קרה, מרוחקת, "לא ארצית". היא לא מראה אהבה, לא נוזפת, לא דורשת, לא שולטת. לעתים רחוקות אתה רואה חיוך על פניה, ידיה אינן מושטות לחבק או להעניש את הילד. לפעמים אמא כזו מעמידה פנים שאכפת לה, מנסה לגלות עניין, אבל אי אפשר לרמות ילדים: כנה אין עניין. הקשר הרגשי החשוב והקרוב ביותר – אמא וילד – לעולם לא מתעורר. "מלכת השלג" לא פוסחת על הילד הרחק ממנו, ולידו לא סביר שתבחין בו באמת. או שיש לה עניינים חשובים משלה, או הצער והצרות שלה, וקרוב לוודאי, שניהם יחד.
מרגיש לא מאוד נחוץ ולמעשה, נטוש, ילדה של אם כזו מינקות חי "בכוחות עצמו", מסתמך רק על עצמו, אינו סומך על אחרים. הוא מתבונן וחושב הרבה. כשהתבגר, הוא עצמו מראה את התכונות שאומצו במשפחה: קור רוח, בידוד, רציונליזם, אדישות מוחלטת לרגשותיהם של אחרים. לא דיוקן מושך במיוחד, נכון? עם זאת, אנשים אלה מצליחים לעתים קרובות בעסקים, במדע ובשירות הציבורי. יש להם גם תכונות חיוביות: אובייקטיבית, עמידה במתח, מאופקת, אסופה, הם מנהלים אנשים ותהליכים בשלווה ובביטחון, בצורה מפוכחת, בלי פאניקה להתגבר על קשיים, לא להיכנע לשכנועים מטופשים, לתלונות ריקות, לבקשות מגוחכות. הם מכופפים את הקו שלהם בשלווה ובכוונה. אפשר לשכנע אותם באמצעות טיעונים סבירים, אבל אי אפשר להפחיד אותם, לרגש או לדכא אותם. הם חסרי פחד. "יש לי לב קר וקפוא", תיאר איש עסקים מצליח אחד, בנה האמיתי של מלכת השלג, את האיכות העיקרית שלו.
סוג זה של אמא כולל את פאולין איינשטיין-קוך, אמו הקפדנית והשתלטנית של אלברט איינשטיין, ורוז קנדי, אמם של הפוליטיקאים רוברט וג'ון קנדי, שכתבה פעם: "הסתכלתי על גידול ילדים כמו מִקצוֹעַ."
קולטספוט
אמא זו מכתיבה, דורשת ומענישה. כוחה רודני ובלתי מוגבל. היא שולטת בכל צעד, לא סובלת אי ציות, דופקת גם במילה וגם בחגורה. הילד, מגן על עצמו, נסוג לתוך עצמו, מגדיר את עצמו מעוינות מתמדת. לפעמים "כף הרגל" שובר את דמותו של בן או בת, והופך את הילד שלה מְמוּשׁמָע, משרת חושש וחלש רצון שאינו יכול לומר לא לאמו, חש כל הזמן אשמה ומדכא כעס, משולל ממנו את הרצונות שלו. קורה שילד כזה מוצא בעצמו משאב לסבול, לא להיכנע, לרכוש את האופי שלו, הגאווה שלו, הזכות שלו. ברגע מסוים הוא מבין ש"המצב המהפכני" בשל, הוא מתקומם נגד עריצות אמו, מתגבר על המשבר הגדול ביותר והופך לחופשי, עצמאי.
"שלפו ממני שלושה עורות בבית: הייתי צריך ללמוד טוב בבית הספר כדי שלא יקראו לאמא שלי לשם, ללכת למכולת, להאכיל את סבא הזקן שלי שלוש פעמים ביום, ועוד הרבה הרבה יותר. היו לי גם תפקידים קבועים וגם סידורים יומיומיים. משהו קטן לא בסדר - אמא שלי הענישה אותי. סבלתי ואפילו לפעמים ריחמתי עליה, אם כי לעתים קרובות יותר שנאתי אותה. הליכה או ספורט, כמו רוב החבר'ה, לא היה זמן בכלל. כשעזבתי את עיר הולדתי, רדוף אותי חלום אחד במשך זמן רב: אמא שלי הייתה עליי צורח נוראואני לא זוכר מה לא הספקתי לעשות הפעם. התעוררתי באימה", נזכר מנהל מפעל גדול לעיבוד עץ מימי ילדותו ושנות בית הספר.
אם בנים ובנות הצליחו לצבור כוח, ולא לאבד אותו לחלוטין בהשפעת אמא כזו, לעתים קרובות הם מתבררים כמוצלחים בעבודה ובקריירה: הם יודעים לעבוד באמת, כי הם רגילים לכך מילדותם, ויחד עם זאת הם מסוגלים לצוות ולדרוש, כי שמעו פקודות תָמִיד. הם קפדניים, אוטוריטריים, תובעניים ומבצעים. הם מפקדים קשוחים, בטוחים שהפקודות שלהם תמיד נכונות; מכורי עבודה מתמידים וחשוכי מרפא שיודעים לפעול לפי הכללים שנקבעו. הם בקרים בלתי פוסקים. הם מאמינים במעשים, לא במילים. למעשה, יש להם הרבה בעיות פנימיות לא פתורות, אבל הם טובים מאוד בלהסתיר אותם מאחרים.
קוסמת פיות
מצד אחד, אמא כזו היא חופשת הליכה. היא עליזה, נותנת מתנות, מגשימה חלומות ילדות יקרים. היא קשובה, אכפתית וחביבה. אבל, כמו כל פיה, היא יכולה פתאום להיעלם, להשתנות, להתגלגל מחדש אל מולה. אדם אחר מופיע במקומה: עצבני, לא מרוצה, בלתי פתיר, כועס. וזה לא קשור לילד ושלו התנהגות, אבל ברגשות וחוויות לא יציבים שאמא פשוט לא מסוגלת לשלוט בהם. הורה כזה הוא בלתי צפוי, הפכפך, בר שינוי. והילד נאלץ בכל פעם לנחש מי תהיה האם היום - פיה או מכשפה רעה, ולהסתגל לזה. אתה יכול לתאר לעצמך כמה קשה לו? אבל העבודה הזו היא שעוזרת לו לגדול רגיש למצבי הרוח של הסובבים אותו, אדם כן, עדין שיודע להתנהג גם עם אנשים מיטיבים וגם עם אנשים תוקפניים בעלי נטייה שלילית. "מכשפת הפיות" מילדות "מאמנת" בן או בת: הם לומדים מניסיונם שכל דבר בעולם הזה לא יציב, שתמיד צריך להיות בכוננות, שאי אפשר להירגע לגמרי, שאנשים יכולים להיות שונים מאוד בביטויים שלהם, שהחג מלווה בחיי היומיום הקשים, אבל הם לא נצחיים. גם לילדים של אמהות כאלה יש ארסנל גדול של "תחפושות": מבוסים גסים ועד לבני שיח רכים, מבינים, מתוחכמים, אמפתיים. לעתים קרובות הם הופכים למשא ומתן מיומנים, מנהיגים מיומנים.
"מכשפה פיות" הייתה ג'וליה, אמא ג'ון לנון. מצד אחד היא ניסתה לסדר את חייה האישיים ולפי זכרונות חבריה לא הקדישה זמן רב לגידול בנה. מצד שני, היא אהבה אותו והייתה לה השפעה רבה על התפתחותו כמוזיקאי.
שלגייה
היא תמיד דואגת לילדים, כמו שם מהאגדות - לגמדים: היא משרתת, מאכילה, מנקה. חשוב לה שהילדים יהיו מוזנים היטב, לבושים הגון ונקי, חמים ונוחים, כדי שהצרכים והרצונות שלהם ייענו ככל האפשר. הגישה ההורית העיקרית שלה היא לספק תנאים שבהם בנה יוכל "לפרוץ אל העם". "אמא-שלגיה" עוזרת לילד בכל דבר בבית, מספקת עורף אמין, אבל הוא כבר מתמודד עם העולם החיצון אחד על אחד: כאן לאמא יש מעט ניסיון.
"למרות היעדר אב במשפחה, אחי ואני הקמנו "פטריארכיה" עוד מילדותנו. את כל ההחלטות קיבלנו בעצמנו, התפקיד של אמא שלי היה באופן מסורתי נקבה - לנהל משק בית, לטפל בבית. היא עשתה הכל בשבילנו, תמיד הקשיבה לנו ולא התערבה בכלום אם לא ביקשנו. היא גידלה אותנו עצמאית לחלוטין בחברה, במקצוע - ומפונקת, קפדנית בבית. היא תמיד הדגישה שאנחנו מנהיגים, אנחנו העיקריים במשפחה. איזה מין אדם זאת אמא? כמובן, מאוד אדיב, אוהב, פשוט, חרוץ, אבל באותו הזמן רך מדי, תלוי מדי, לא מגן ולא לוחם", אומר פקיד בכיר במשרד אחד. אהבת האם ללא גבולות, הכרה במנהיגות ללא תנאי בכל הנושאים וההחלטות המשמעותיות תורמים לקריירה המהירה והבטוחה של בני "שלגיה". הם רגילים להיות אחראים לעצמם, לפעול מבלי להסתכל אחורה על אחרים, לקבל את המקסימום מכל דבר - אהבה ותשומת לב, ביצוע מדויק של הוראותיהם.
"שלגיה" האכפתית והענווה הייתה מרי מגדלנה בטהובן (קבריץ'), אמו של המלחין המפורסם.
למעשה, יש עוד הרבה סוגים של אמהות. ציינתי בדיוק את אלו שלרוב מגדלים ילדים מצליחים חברתית – לא תמיד מבחינה פסיכולוגית משגשגים, לפעמים עם אופי מורכב, עם טראומה נפשית שלא נרפאה, אבל בכל זאת הצליחו למצוא את שלהם מקום בחיים.
במשך שנים רבות של תרגול, מריה מקרושקינה ניתחה את המאפיינים הפסיכולוגיים של מאות מנהיגים של חברות רוסיות. המחברת אספה בספרה תצפיות כדי שכל קורא יוכל להכיר את עצמו טוב יותר, לשנות את אסטרטגיית חייו, לזהות נקודות חוזק ולהשתמש בהן בעבודתו. זה יעזור לא רק לסיפורים מהניסיון של מרי, אלא גם לתרגילי אבחון עצמי.
קנה ספר
קרא גם🧐
- 3 דברים להגיד להורים שלך
- 6 סוגים של הורים רעילים וכיצד לטפל בהם נכון
- 10 פודקאסטים שימושיים על הורים ולהורים
המבצעים הטובים ביותר של השבוע: הנחות מ- AliExpress, Aim Clo, Book24 וחנויות נוספות