למה לא לדעת את התשובות לכל השאלות זה נורמלי ואפילו שימושי
Miscellanea / / August 07, 2022
אם אתה מחפש הוראות ספציפיות, אתה יכול לדלג על החיים.
היום, בכל עת, אפשר לחפש בגוגל ולגלות שלל מידע: לפחות כמה זמן לוקח לטוס למאדים, לפחות מי הם החופרים העירומים, לפחות אילו מדינות חברות באו"ם. אנחנו כל כך רגילים לזה שאנחנו לוקחים את זה כמובן מאליו. אבל החיים הרבה יותר מסובכים מעובדות יבשות, אז אנשים לא מצאו תשובות לכמה שאלות עד כה. הפסיכותרפיסטית ננסי קולייר בטוחה: זה נורמלי. וזה לא משנה על איזה תחום אנחנו מדברים. בספרו Obsessions, שנכתב בשיתוף עם סטיבן בודיאן, המומחה מנסה להבין מדוע אי הידיעה גורמת לנו לאי נוחות ומה קורה אם נקבל זאת.
"מחשבות אובססיביות" יצא לאור ברוסית בהוצאת MIF. ו-Lifehacker מפרסם קטע מהפרק התשיעי.
למה אנחנו מרגישים לא בנוח לא לדעת משהו?
"החוכמה האמיתית היחידה היא בהבנה שאיננו יודעים דבר", טען סוקרטס. עשרים וחמש מאות שנים חלפו מאז, והרבה השתנה. ברור שהחברה המודרנית אינה שותפה לגישה של היווני הקדום פִילוֹסוֹף. במאה ה-21 של תקופתנו, אנחנו בטוחים שאנחנו צריכים ויכולים לדעת הכל. הרצון הבלתי פוסק שלנו לדעת את התשובות, יחד עם חוסר הנכונות שלנו לקבל את הלא נודע, עומדים בבסיס החשיבה המוגזמת.
בחברה שלנו, חידות וסודות עברו לקטגוריה של משהו אקסצנטרי או פסאודו-אזוטרי. הביטוי "אני לא יודע" כבר לא נחשב לתגובה מקובלת. מלידה מלמדים אותנו שידע זה טוב, שאנחנו טובים וראויים רק אם יש לנו תשובה לכל דבר. "היית צריך לדעת יותר טוב", אנחנו שומעים בילדות כשאנחנו עושים משהו לא בסדר. אם איננו יודעים את התשובה, אנו מתביישים וחוששים: אנו מרגישים חלשים, נחותים, פגיעים ואבודים. בורות היא בגדר טעות. וידע, להיפך, נחשב לטריטוריה בטוחה, איתו אנו מרגישים בביטחון. כתוצאה מכך, לעתים קרובות אנו מנסים את התפקיד הלא נכון בכל הנוגע לידע, ומוכנים לקבל אפילו תשובות מפוקפקות.
אבל לא משנה מה אנחנו משכנעים את עצמנו, החיים תמיד מעלים מצבים שבהם אנחנו לא יודעים את התשובה ולא יכולים לקבל אותה. אנחנו לא יודעים לאן ללכת הלאה, שלא לדבר על בורות עולמית יותר: קודם כל, לגבי מה שאנחנו עושים כאן למה אנחנו קיימים. בהתחשב בתדירות שבה אנו מתמודדים עם מצבים כאלה, יהיה זה חכם ללמוד לחיות איתם, ואף חכם יותר ללמוד לקבל אותם בשלום, ולא בגינוי.
נראה לנו שזה מוזר, טיפשי ואפילו מסוכן להישאר במצב קשה, לא בטוח, לא להבין מה זה אומר, מה לעשות איתו ואיך לצאת מזה. עם זאת, עד כמה שאנו מרגישים לא בנוח, כך אנו לומדים לא לדעת, חווים מה זה אומר להיות באי-ידיעה, ומחכים שהדברים יתבהרו. אם נזרוק הוֹקָעָה, אז החיים מתחת לסימן השאלה יכולים להפוך לדרך הוויה חדשה. עם הזמן אפשר להתרגל למחסור בתשובות ואפילו ליהנות. כאשר אנו מרשים לעצמנו לא לדעת את התשובה, אנו מאפשרים לחיים, בזמנם וללא כל אילוץ, לגלות לנו את סודותיהם. השאלות עצמן הופכות למטרה הסופית. יתרה מכך, אנו מבינים שבבורות מסתתרות החלטות עמוקות וחכמות יותר שיכולות למעשה לעשות שינוי, ו גם נתיבים הרבה יותר אמינים מכל מה שאנחנו יכולים לחתוך לעצמנו, דוחפים קדימה בעזרת רציונל הצדקות. אבל כדי למצוא אותם, אתה צריך את האומץ לבטוח בבורות.
למה לא לדעת את כל התשובות יכול להיות מועיל
כשנתבקשתי להפסיק לראשונה לחפש פתרון מצב שנאבקתי להבין ולהבהיר, מאוד אהבתי את העצה הזו. אבל לא היה לי מושג איך ליישם את זה. תמיד האמנתי שפתרון הבעיה פירושו להבין מה קורה, למה זה קורה ומה עלי לעשות בנידון. ההחלטה הייתה בלתי נפרדת מחשיבה יתרה. כדי לא לחיות בחרדה כרונית וחוסר ודאות יש צורך לפתור את כל מה שטרם החלטתי. אני צריך לחשוב יותר, לא פחות, על הקשיים שלי. זה נראה לי לא טבעי לחיות בשקט בלי שום תשובות, הייתי צריך תוכנית איך לצאת מהמצב, ולא כסא נוח בתוכו.
אבל עם הזמן, הבנתי שלא משנה כמה בזהירות ניסיתי לחשוב על הכל, תמיד יהיו שאלות רציניות בחיים שאני לא יכול לענות עליהן, לפחות מיד. זוהי אמת בלתי ניתנת לשינוי. נאלצתי להודות ולקבל את זה עם כל שלי פסאודו ידע, עם כל ההחלטות המכוונות שלי, לא זזתי לשום מקום. כל הידע שלי התברר כהזוי. ככל שניסיתי לברר, כך גדלה בורותי. אבל עם הקבלה הזו, משהו בלתי צפוי התעורר בי - הקלה אמיתית.
כשהתייאשתי והרשיתי לעצמי לחיות מתחת לסימן השאלה, זה היה כאילו נפלתי לצוהר. פתאום מצאתי את עצמי בהווה. אני יכול להיות כאן ולקחת את החיים כפי שהם, עכשיו. יכולתי להתעניין במציאות הזו ולקבל תשובות בזמן שקבע החיים. עכשיו לא הייתי צריך לעשות הכל בעצמי, לא הייתי צריך לדחוף קדימה בעזרת מחשבות, כפי שהודרכו לי קודם. כאשר למדתי לְהִרָגַע, לא קיבלתי תשובות לשאלות שלי, גבולות התפיסה שלי פתאום התרחבו והתברר לי שאני רק חלק מתחום גלובלי יותר תהליך שבו, למרבה המזל, לא הייתי צריך לשלוט בחיי בשום צורה שינוי. לבסוף, הכל היה תלוי לא רק בי.
אמת היא אמת
לחיות מתחת לסימן שאלה זה אולי לא נוח, אבל אז אנחנו בוחרים לחיות באמת, שבה עם הזמן גם אנחנו נהיה בטוחים ובטוחים. אנחנו מרגישים בטוחים באמת, לא בגלל שאנחנו יודעים את כל התשובות, ולא בגלל האמת נוח (סמני האבטחה הרגילים), אלא בגלל שאי אפשר להתווכח עם האמת... יש אמת נָכוֹן. פתיחה לבורות פירושה לדרוך על קרקע רעועה ולקבל את העובדה שאנו מעורבים בתהליך שאיננו יודעים את תוצאותיו, וכי לעת עתה התהליך עצמו הוא המטרה שלנו.
אפשר לוותר על השליטה
כשאנחנו מקבלים את העובדה שאנחנו לא יכולים לדעת את כל התשובות, אנחנו פותחים את עצמנו במקביל לענווה, אנחנו מוותרים על הזהות שלנו שיודעת ושולטת בכל. אנחנו מודים שאנחנו לא יכולים לשלוט בהכל, וזה דורש כוח ואומץ מדהימים - אומץ שמאפשר לנו להתמודד בכנות עם האמת. שינויים אישיותיים אלו עשויים לגרום לפחד או חרדה, אך בסופו של דבר הם נותנים את החופש להיות בפנים נוכח, ואז מתגלה לנו לא רק בורות, אלא גם גרסה חדשה וכנה יותר של עצמנו.
שאל את עצמך: "באיזה מקרים אני מנסה לאסוף תשובות לפני שהן בשלות? כרגע, האם אני יכול לוותר על הידיעה ולאפשר לעצמי להירגע בחוסר הידיעה? האם אני יכול להיות זה שלא מנסה הכל לשלוט?»
אולי תרצה לענות על שאלות אלו בכתב.
זה מאפשר לך להיות אדיב וקל יותר
בניגוד לאמונה שלנו שבעזרת החשיבה נוכל להתגבר על כל קושי בחיים, רובנו מסכימים שמחשבות מסבכות יותר את המצב. למעשה, החשיבה מחזקת ומכפילה בעיות, הופכת אותן ל"בעייתיות" עוד יותר. ואם במציאות אנחנו רוצים שלווה, שלווה ואושר, אז הגיוני יותר לפשט את הבעיות, במקום לסבך אותן. במצב קשה או בהתמודדות עם אנשים עם אופי קשה, תפעלו בחוכמה אם תתחילו לחשוב עליהם פחות, לא יותר (באופן מוזר).
בנוסף, האינטרס שלנו הוא להחליף את האסטרטגיות והניתוח המורכבים במשהו פשוט יותר, כלומר חמלה. לדוגמה, כאשר מישהו מפריע לנו בהתנהגותו, אנו יכולים לזכור את האמת הפשוטה שהתנהגות כזו נובעת רק מבורות. לא משנה כמה מעשיהם לא נעימים או מעצבנים, זה הכי טוב שהאנשים האלה מסוגלים לעשות עם רמת החוכמה הזו מוּדָעוּת, שיש להם כרגע (אם כי זה לא אומר שהם עושים את הדבר הנכון). אם יותר מכל אנחנו רוצים להרגיש טוב יותר ורגועים יותר, אז זה יהיה הכי הגיוני לשים בצד את האנליטיקה ובמקום זה להכניס קצת חמלה למצב שלנו ולתגובה. אנחנו יכולים להזכיר לעצמנו שהאדם האחר - זה שיוצר לנו בעיות - רוצה בדיוק את מה שאנחנו רוצים: אושר, ביטחון, היעדר סבל. בשאיפותינו, איננו שונים מאלה שהם מקור אי הנוחות שלנו. האדם השני רוצה את אותו הדבר, גם אם הוא מתנהג מכוער או לא הולם. באופן מפתיע, הסבל שלנו נעלם כאשר אנו מגיבים לגירויים חיצוניים בפשטות מירבית ו חֶמלָה ולפתוח את הלב שלנו לאנושות.
גם אם לא נמצא חמלה כלפי אחרים, נגלה חמלה אמיתית כלפי עצמנו. את עצמנו אם נפסיק לנתח ולתקן את כל מה שאנחנו לא אוהבים ולשכנע אחרים שגוי. על ידי התמקדות באדיבות ובפשטות, התנגדות לדחף לחזור למחשבות ולשיפוטים, אנו משתפרים שלא רק הרווחה של האדם עצמו, אלא גם המצב בכללותו - באופן שאף תחבולות של אדם חושב לא מסוגלים לעשות. אכפת.
מחשבות אובססיביות היא חובה עבור אלה שחרדים כל הזמן ומאוד עייפים מזה, כמו גם עבור אלה שרוצים להיות מודעים יותר לעצמם. ננסי קולייר מציעה כלים ותרגילים שיעזרו לך להפריד את עצמך מהמחשבות שלך, לנתח אותן מבחוץ ולעצור כל הזמן לבקר את עצמך. והספר ילמד אותך איך לנהל רגשות מורכבים כמו טינה ובושה.
קנה ספר
קרא גם🧐
- גישה אסטרטגית פשוטה לשיפור חייך
- מה לקרוא: תשובות קצרות לשאלות גדולות - ספרו האחרון של סטיבן הוקינג
- למה כל כך קשה לנו להסביר משהו לאחרים
המבצעים הטובים ביותר של השבוע: הנחות מ- AliExpress, LitRes, Yves Rocher וחנויות נוספות