האם כדאי לצפות ב"קרוב גשטאלט" - קומדיה שנויה במחלוקת על החיים שלאחר המוות מאת מחברי "מתמחים"
Miscellanea / / August 15, 2022
ב-11 באוגוסט, שירותי Kinopoisk ו- Okko שחררו את שני הפרקים הראשונים של סדרת Close Gestalt.
מנחה התוכנית היה מקסים פז'מסקי, הידוע כבמאי הסרטים "אמא, אל תבכי" ו"אהבה-גזר 2". הוא גם הספיק לעבוד על סדרות - כולל "מתמחים".
התסריט נכתב על ידי דמיטרי למשב, שעבד על פרויקטים כמו "ביג Rzhaka", "Okolofutbola", "Alibi". את התפקיד הראשי שיחק אלכסנדר אילין, הידוע בתפקידו כלובאנוב בסדרת הטלוויזיה מתמחים.
"קרוב גשטאלט" מספר על בחור פשוט פדה, שעוזר למתים לתקן את טעויות העבר. פדיה עובד כמוכר בסוכנות מכוניות וצופה בנישואיו מתפרקים. במהלך ריב עם אשתו הוא נופל מהחלון, ומתעורר בבית החולים הוא רואה את חמותו, שמתה לפני שלוש שנים. החמות מדווחת כי נשמתה אינה מתקבלת לעולם הבא, כי היא צריכה "לסגור את הגשטאלט" - כדי להשלים את ענייניה עלי אדמות. כמובן, בעזרתה של פדיה, כי רק הוא רואה אותה.
העניין אינו מוגבל לחמות אחת: נשמות חסרות מנוחה מגיעות כל הזמן לפדיה. כולל אביו, שנפטר בגיל 19 - הדמות הראשית נראית מבוגרת כמעט פי שניים. אז פדיה הופכת לקשר בין נשמות מתות לעולם האמיתי. אבל הוא לא רק פותר בעיות מיסטיות, אלא גם מנסה לשפר את חייו האישיים.
למה כדאי לכם לצפות בסדרה "סגור גשטאלט"
הסדרה התגלתה כלא אחידה - תכונות חזקות וחלשות יכולות להתבטא גם במהלך סצנה אחת. עם זאת, לפרויקט יתרונות רבים.
דמות ראשית מעניינת
Close Gestalt מתהדר בדמות ראשית נהדרת. קצת תמימה, אבל לא טיפשה, אדיבה, אבל לא יותר מדי, פדיה היא דמות שנויה במחלוקת ומעניינת. הוא מתייסר בספקות לגבי מקומו בעולם, שלו רצונות, כך שהוא נמצא כל הזמן במצב של אי ודאות. מעיד על כך גם אופן הדיבור שלו - בצומת של אינטלקטואל, הבוחר בקפידה את דבריו, ומייסד פירמידה פיננסית, שרוצה למכור משהו חסר משמעות.
מיכאיל לומונוסוב מוזכר מספר פעמים בדיאלוגים עם פדיה, לפעמים התייחסויות חזותיות מזכירות את המדען. כל זה לא מקרי - אלכסנדר אילין שר בקבוצת Lomonosov Plan. ברור שאילין נחשב בתחילה כשחקן הראשי, התסריט לפחות הותאם עבורו. ומסיבה טובה: השחקן מעביר במלואו את המאפיינים החשובים של דמותו.
בדיחות טובות
חלק מהסצנות ב"גשטאלט קרוב" ממש מצחיקות. הגיבור נקלע לסיטואציות לא שגרתיות ובעזרת כושר המצאה (ועצות של נשמות אבודות) יוצא מהם, עושה משהו מצחיק בדרך - באחת הסצנות הוא אפילו מעמיד פנים שהוא חבר בסוד להזמין. צחוק נגרם גם מהאופן שבו פדיה נלחמת בעצתו של אב צעיר שמנסה ללמד את בנו על החיים, למרות שהוא חי חצי מזה.
הסדרה מזלזלת בהצלחה על פסיכולוגיית הפופ עם הפרשנות השטחית שלה למונחים: הדמויות חושבות שהן סוגרות גשטאלט, אבל לא יודעות מה זה למעשה. אותם מחברים מתייחסים למושגים שונים של החיים שלאחר המוות. הגיבורים אינם חזקים בלימודי דת, ולכן הם עצמם מנסים לגבש את הכללים להגעה ל"גן עדן" - בתנאי שלכל אחד יש "גן עדן" משלו, של מחבר.
הסדרה עברה גם דרך בלוגרי וידאו. פדיה ואשתו צופים בקביעות בסרטונים של "מומחים" המדברים על מערכות יחסים. ככל שהגיבורים ימלאו אחר העצה, כך יש סיכוי קטן יותר לנישואים להינצל.
תמונה מעולה
מאז תוכניות טלוויזיה רוסיות שוחררו לעתים קרובות יותר בסטרימינג מאשר בטלוויזיה, איכות התמונה השתפרה באופן ניכר. Close Gestalt אינו יוצא מן הכלל. זה מובחן על ידי עבודת מצלמה טובה ונוף מעולה.
"גשטאלט קרוב" נמנע מצבעים צעקניים - הוא צולם בסתיו מסיבה כלשהי. התמונה המלנכולית מוסיפה קצת מלנכוליה וחוסר תקווה לפעולה, אבל לא קטלנית. זה התברר די מעניין רוסיה, אשר מוצגת רק לעתים רחוקות בסרטים. לא בהיר, כמקובל בקומדיות, אבל לא אפור, כמו בדרמות.
מה יכול להדוף את הסדרה "גשטאלט קרוב"
לסדרה יש גם בעיות רציניות שנובעות מהתסריט.
יותר מדי מוסר
הסלוגן של התוכנית מכנה אותה "קומדיה עם נשמה", אבל לפעמים היא נראית כקומדיה חונקת. זה קשור למוסר, וזה יותר מדי.
פרק שלם כובש על ידי שודד משנות ה-90 שמתנקם בחבר (כך הוא סוגר את הגשטאלט). הוא מתנהג כמו נבל. כן, כריזמטי וסימפטי, אבל מספר איך הוא הרג אנשים במנות. ואז הוא מתקשר דרך פדיה עם קבלה בת ועולה לגן עדן - כמה דקות של התנהגות טובה, כביכול, עושה לו טוב. העיקר להעביר מונולוג דומע.
מתחת למתקפה של סיפורים של אחרים, הדמות הראשית גם מתחילה לחשוב מה ראוי ונכון. בשל העובדה שהוא כתוב היטב, סצנות החרטה וההרהור נראות טוב יחסית. אבל אז מופיעה שוב הנשמה האבודה, מדברת על הטעויות בחיים, והכל מסתכם בנוסחה "תגיד מילים עצובות למוזיקה עצובה".
מחברי הסדרה מודים שבתחילה לא דיברו על מוסר ומשמעויות גבוהות, הם הופיעו בגרסה משוכתבת של התסריט. אולי התיקונים החמירו את "סגור גשטאלט".
יותר מדי סטריאוטיפים
הבעיה של הסדרה היא גם נשמות אבודות, שהן סטריאוטיפיות מדי. נראה שהחותנת, שמופיעה בפרק הראשון, נמחקת מבדיחות סובייטיות. השודד משנות ה-90 הוא גם הסטריאוטיפי ביותר - ברמה של פומה מפיזרוק.
הפניות לתמונות פופולריות של התרבות הפופולרית אינן מהווה בעיה, אך ניתן להשתמש בהן בצורה יצירתית יותר.
האם שווה לראות את הסדרה "גשטאלט קרוב"
"סגור גשטאלט" התברר כלא אחיד ככל האפשר. הומור מקורי מתקיים יחד עם אנקדוטות מזוקן, סיפורים בהירים מתפוגגים עקב מוסר, בדיחות על החיים שלאחר המוות תמיד מסתיימות במונולוג דומע ובנאלי. גיבור מעניין מתקשר כל הזמן עם דמויות קרטון.
יצירת המופת לא הצליחה, אבל גם הסדרה לא יכולה להיקרא כישלון. "גשטאלט קרוב" ראוי לתשומת לב. כדי להבין האם שווה צפייה, מספיק להקדיש את הזמן לפרק הראשון – הוא מבטא את כל החוזקות והחולשות של הסדרה.
קרא גם🧐
- 15 סדרות לעונה אחת לערב נעים
- "סף הכניסה גבוה מדי": מה כותבים המבקרים על הסדרה "איש החול"
- 5 סיבות לצפות ב"הפרדה" - האנלוגי הטוב ביותר של "מראה שחורה" מבן סטילר
- האם כדאי לצפות בסדרה "על פני השטח" - סיפור בלשי על החיים לאחר התאבדות כושלת
- 12 תוכניות טלוויזיה מרכזיות באוגוסט: בית הדרקון, איש החול ואנדור
מבצעי השבוע הטובים ביותר: הנחות ומבצעים מחנויות אליאקספרס, למודה ואחרות