"ההורים שלי חשבו שאני משקר": איך בני נוער הצליחו לפתוח עסק ולא להישרף

ברוסיה, אתה יכול להפוך ליזם יחיד מגיל 14 בהסכמת הוריך, או מגיל 16, לאחר שקיבלת אמנציפציה. דיברנו עם החבר'ה שפתחו עסק משלהם בגיל צעיר, שאלנו אותם על רעיונות עסקיים, תמיכה ביקירים ותוכניות עתידיות.

"כשאתה פותח את הסוכנות שלך, אז אתה תפקד"

פעם חבר הציע לי עבודה במשרד תיווך. הוא ראה בי פוטנציאל ואמביציה. הוא אמר: "הנדל"ן הוא שלך. אתה מאוד חברותי ודברן. אני חושב שתהיה בסדר." בהתחלה סירבתי לו.

אבל כשמלאו לי 16 ההורים שלי הפסיקו לתת דמי כיסכי ניהלתי חיים פראיים. ואז הייתי צריך להסכים. זו הייתה העבודה הראשונה שלי.

ההורים שלי חשבו שאני משקר. הם לא תמכו ברעיון הזה ואפילו צחקו - איך זה שבגיל 16 היא קיבלה עבודה במשרד תיווך?

אבל אחרי כמה ימים היה לי הלקוח הראשון שלי. מאוחר יותר, כשצברתי קצת ניסיון, יכולתי לרשום כמה אנשים ביום - לפעמים אפילו חמישה או שישה. רבים ציינו שהצלחתי לסגור עסקאות טוב יותר מעמיתיי המבוגרים. למרות שהייתי מתחיל, וחוץ מזה תַחַת את כולם. עבדתי מאוד קשה ועד מהרה קודמתי למנהל בכיר.

אני חושב שכל זה לא היה קורה אם התקופה הזו לא הייתה כל כך קשה. נפרדתי מגבר צעיר, חברים התרחקו ממני, לא נשאר עם מי לחלוק את הבעיות. העבודה עזרה למנוע ממני להשתגע.

הגעתי למשרד הרבה יותר מוקדם מהלוח הזמנים שנדרש, ויצאתי קרוב יותר ללילה. היא אפילו עבדה בבית: היא הסתכלה על חפצים חדשים, הקשיבה לקורסי מכירות בחינם. ואז היא התחילה לחסוך כסף כדי לקבל הכשרה מקצועית.

כל זה היה מעניין אותי. מאז כיתה ד' קראתי ספרים בפסיכולוגיה וקצת אחר כך למדתי קְלַסְתֵר. זה עזר מאוד במכירות.

אחר כך ניסיתי לעבוד בסוכנויות אחרות. שם זרקו אותי לפעמים בשביל כסף - ודי גדולים. זה קרה עבור 30,000 רובל. כדי לפתור אותם, הייתי צריך להתכופף כל השבוע. הייתי מאוד עייף.

לפעמים לא נתנו לי לעשות הפסקת צהריים - אמרו לי לשבת במשרד. לא אהבתי את זה. עשיתי את העבודה שלי 100%. היא הייתה המנהלת הטובה ביותר. לימד חדשים. ובטח שלא הגיע לה שיתייחסו אליה ככה.

משכתי לכך תשומת לב פעמים רבות, זרקתי רעיונות למנהלים שלי כיצד לשפר את העסק, אבל אף אחד לא הקשיב לי. הם אמרו לי: "כשאתה פותח סוכנות משלך, אתה תהיה בפיקודו." וחשבתי "למה לא?"

היה לי ניסיון, הכרתי את התעשייה מבפנים - כל התוכניות, המלכודות - והיה מוּכָן. בגיל 17 רשמתי IP.

רבים מופתעים כשהם מגלים שניתן לפתוח את ה-IP מגיל 16. לפעמים כותבים שאני שקרן ולא יכול להיות עסק בגיל הזה. מוּזָר!

כשפתחתי את הסוכנות, רציתי צמיחה בקריירה לא רק עבורי, אלא גם עבור העובדים שלי. וכדי שכששאלתי כמה מרוויחים הסוכנים שלי, עניתי בשלווה: "100 אלף בחודש".

בהתחלה, כמובן, זה לא המקרה. אבל השכר עדיין הגון - 40-60 אלף חודשי. אני מנסה לשפר את זה. למרות העובדה שגובה ההשתכרות תלוי בעובדים עצמם, אני משתדל להשקיע בהכשרה ובמוטיבציה שלהם עד הסוף כדי שיבינו איך לעבוד בצורה יעילה וטובה יותר. ובכל זאת, זהו מקצוע שבו רבים לשרוף, - הרבה פגישות, שיחות.

עד כה אנו עוסקים רק בדיור להשכרה לטווח ארוך, אך אנו מתכוונים לעבור בקרוב למכירות. כמו כן, בנוסף לעסק הזה, יש לי תחביב - לעשות איפור. בעתיד אני מתכננת לממש את עצמי כמאפרת.

כשסיפרתי על הסיפור שלי ברשתות החברתיות, הרבה אנשים תמכו בי. וחלקם הופתעו - אחרי הכל, נהגתי לנהל אורח חיים לא טוב במיוחד. עכשיו אני חושב שכל הטעויות שעשיתי בסופו של דבר הפכו אותי לאדם טוב יותר ועזרו לי להשיג את מה שיש לי.

טיפים למי שרוצה להקים עסק משלו:

1. כדי להרוויח כסף טוב, אתה צריך לעשות את העבודה שלך היטב - להיות מקצוען.
2. אסור לשכוח לנוח. אתה לא צריך להתעסק בלי ימי חופש.
3. לכל אחד יש תחביבים ותחומי עניין משלו. הם אלה שצריך לזעזע כדי להשיג יותר. הם מגדירים את המטרה שלך ו שְׁלִיחוּת.

"צירפתי לפוסטים עבודות של אחרים - עם מניקור מושלם"

פעם אמא שלי ביקשה שאעשה לה מניקור - ועשיתי את זה טוב. היא כנראה ראתה בי פוטנציאל, כי אז היא נתנה לי את המנגנון הכי פשוט ומנורה ליום ההולדת שלי. לא הייתי מרוצה ממתנה כזו: חיכיתי לכסף, לבגדים.

אבל אז עלתה המחשבה: "למה לא לנסות לעשות מָנִיקוּר? אין לאן ללכת". לכן, כשחברות שלי הגיעו אליי, שאלתי: "אתה רוצה שאני אעשה לך את הציפורניים?" הם בהחלט רצו. ומי יסרב?

אז הם הפכו ללקוחות הראשונים שלי. כל חודש נתתי להם מניקור בחינם או בסכום סמלי. כשהבינה שאפשר להרוויח מזה כסף, היא פרסמה מודעות בקהילה - "אני מחפשת דוגמנית".

צירפתי לפוסטים עבודות של אחרים – במניקור מושלם. אני עדיין מאוד מתבייש בזה.

ולמרות שלפעמים הגיעו אלי לקוחות, זה לא היה עיסוק קבוע. חשבתי ככה: "מישהו נרשם - מגניב, אני ארוויח כסף." ואז חשבתי: "אני לא רוצה לעבוד. אני אשחק טיפש ואאכל את התקציב". ואז: "טוב, נגמר הכסף. אנחנו צריכים להשיג עוד כמה דגמים". וכך במעגל.

אבל כשהחלטתי לקנות את האייפון הראשון שלי, כמובן, הייתי צריך כסף. אני אָגוּר אותם כך וכך. עשה מניקור. היא עבדה כמנהלת משרד במשרד של הסנדק. וכך, ברגע שהצלחתי להשיג את מה שרציתי, מצב הרוח נעלם איפשהו: התחלתי לשחק שוב בטיפש, ועד מהרה החברה אמרה שהם כבר לא צריכים את שירותיי.

ואז ביקשתי מהסנדק שלי שיסדר אותי לפחות איפשהו. הוא הציע עבודה כעובדת ניקיון. הסכמתי. בעבודה שם הייתי עייף מאוד. בנוסף, הצוות לא אהב אותי: היחס אליי היה די מזלזל. פעם אחת לא שילמו לי על אחד הניקיונות, והחלטתי לעזוב.

ושוב לקח מניקור. במשך שלושה חודשים חסכתי כסף לקורס הכשרה. כשמלאו לי 17, יכולתי לקנות אותו.

הפעם הייתי מאוד רציני. עד כדי כך שבשיעור הראשון התלבשתי כאילו אני הולך לבית הספר: חלק עליון לבן, תחתון שחור.

בזמן שהייתה לי מכונה זולה ישנה שאמא שלי נתנה לי, לכל השאר היו מכוניות יקרות על השולחנות - ב-15-17 אלף. הם הסתכלו עליי כאילו אני משוגע.

עם זאת, זה לא מנע מהם להתקדם. המנהלת חיבבה אותי, והיא הציעה לעבוד בסלון שלה. כאן נמשכתי. הצלחתי להפוך לטופ מוסמך-לִשְׁלוֹט, שלט בפדיקור, למד לצייר תמונות יפות.

אבל אז הבנתי שכל עבודה משעממת. אפילו את זה שאתה אוהב בכל ליבך. היו לי שחיקה וחשבתי לעזוב את התעשייה. אבל הבנתי שחשוב למצוא את שורש הבעיה. שלי היה חוסר מנוחה.

כתוצאה מכך עזבתי את הסלון והעברתי את העבודה לבית. כל הלקוחות נשארו איתי. וכאן אני מאוד מודה לסבא וסבתא שלי. כשהיה לי קשה לעבוד אצל המנהל, הם קיבלו בחום את העובדה שאני רוצה להפסיק. הם אפשרו לקבל לקוחות בדירה כדי שלא יצטרכו להוציא כסף על שכר דירה.

למרות שאני מבינה כמה זה קשה. תאר לעצמך: אתה עייףחזר מהעבודה, וכמה זרים ישבו בחדר הסמוך. יחד עם זאת, אתה לא יכול לעשות רעש, ללכת בתחתונים, לדבר בקול רם. זה לא נוח. אבל המשפחה שלי השלימה עם זה ומעולם לא אמרה לי כלום.

לכן, פתיחת סטודיו הייתה החלטה שלי. שנה לאחר מכן שכרתי חדר והתחלתי לבצע בו תיקונים. רבים התנדבו לעזור, למרות שלא שאלתי אף אחד. חברים, למשל, צבעו את הקירות. סבא התקין מראות, הרכיב רהיטים. הלכנו איתו לקניות וקנינו את החומרים הדרושים.

כשהתחלתי לעבוד בעצמי, הבחנתי בהבדל עצום בכסף. כשקיבלתי לקוחות במספרה, השיעור שלי היה 45% - המנהל שלי לקח את השאר. עכשיו אני מקבל 70% מכל הליך.

עד מאי, אני מתכנן לפתוח קורסי הכשרה. יש לי כבר סטודנטים פוטנציאליים שרוצים להירשם. אני גם רוצה להרחיב את רשת השירותים - למשל להזמין גבות.

טיפים למי שרוצה להקים עסק משלו:

1. חשוב להבין שלעולם לא תקבלו הרבה כסף בבת אחת.
2. אם הרווחת סכום כלשהו, ​​חלק ממנו חייב להיות מושקע בפיתוח עסקי. וכך בכל פעם. זה הכי קשה, אבל אי אפשר להפסיק.
3. הערכה אובייקטיבית חשובה, אז אתה צריך להקשיב לאנשים אחרים, ולא לומר "אני יודע יותר טוב. אני אוהב את האחד הזה." כולנו אוהבים משהו. אבל זה לא תקן. צריך לטפל ביקורת בהבנה, כי לפעמים אנשים מבחוץ רואים טוב יותר.
4. אם אתה בהתחלה לא אוהב סוג של עבודה ולא מוכן לעשות את זה בחינם, אז אתה לא צריך להתחיל. בהתחלה לא לקחתי כסף בשביל מניקור. וגם עכשיו, כשיש הכנסה טובה, כשאני עושה את זה בצורה מקצועית, לפעמים אני לוקח דוגמניות בחינם. סתם כי אני אוהב לצייר.