"כל הפחדים בו" נפלא. הוא כמו חלום מטורף שחואקין פיניקס חי בו
Miscellanea / / May 03, 2023
בכורה רועשת של במאי "סולסטייס".
ב-4 במאי תתקיים הבכורה הרוסית של הסרט "כל הפחדים של בו". הבמאי שלה ארי אסטר ידוע כמחבר "גלגול נשמות" ו"סולסטיה". שני סרטי אימה, שהופקו בתמיכת A24, היו בעקביות ברשימות הסרטים הטובים ביותר של העשור האחרון. עם זאת, במשך שנים רבות הבמאי זכר את הרעיון של תמונה שהייתה שונה לחלוטין מהפרויקטים האחרים שלו. עוד ב-2011, אסטר ביים את הסרט הקצר בו ומאז הוא עובד על התסריט לסרט העלילתי.
בעקבות הצלחת Solstice, A24 נתנה לאסטר 35 מיליון דולר והעניקה לו חופש יצירתי מוחלט. חואקין פיניקס, הראשון שקיבל את התסריט, הסכים מיד לככב בתפקיד הראשי. עבור הסרט, הוא שוב שינה את התמונה.
לספר מחדש את העלילה של "כל הפחדים של בו" אין טעם, אבל עדיין. הדמות הראשית היא אדם בשם בו. הוא עומד לטוס לבקר את אמו ביום השנה למותו של אביו, שאותו לא ראה מעולם. עם זאת, נסיבות בלתי צפויות מפריעות לו - בו מתעורר מאוחר מהנדרש. הגיבור אורז במהירות את חפציו ומקווה לתפוס את הטיסה שלו, אבל מישהו גונב את מפתחות הדירה והמזוודה כשבו חוזר הביתה לשנייה. הוא מתקשר לאמו ומספר לו מה קרה, אבל היא לא מאמינה לו. למחרת, בו מחליט לדבר איתה שוב, אבל מגלה שהיא פשוט מתה - נברשת נפלה עליה. הגיבור עושה הכל כדי להגיע
הַלוָיָהעם זאת, משהו מפריע לו כל הזמן: או תאונה, או פסיכופתים, או תושבי יער.חלום קדחתני
"כל הפחדים של בו" הוא סיוט ארוך ומבולגן שיכול לקרות כשהטמפרטורה גבוהה. אירועים כמעט לא קשורים מאוחדים רק על ידי כרונולוגיה מאוד מותנית. מעברים מסצנה אחת לאחרת מוסברים לעתים רחוקות. בשל כך, כל סצנה באה לידי ביטוי בנפרד, או יותר נכון, הפחד התפור בכל אחת מהן.
עולמו של בו הוא קליידוסקופ של פחדים. רובם לא הגיוניים. אולי האהבה לסרט עומדת ביחס ישר למספר הפחדים שיש לצופה ולבו. עם זאת, ארי אסטר יצר אנציקלופדיה שלמה שבה כל אחד ימצא משהו.
דמיינו שנכנסתם לחנות, לקחתם בקבוק מים, שתיתם ממנו, ניגשתם לקופה ופתאום גיליתם שאין לכם מספיק כסף לקנות. או שהחלטת ללכת לפסיכותרפיסט, והוא הראה לאמא שלך הקלטה של השיחה. אולי אלה זוטות, כי אתה יכול לראות גופה של זר על סף הדירה שלך, להיפגע ממכונית ואפילו למות במהלך יחסי מין (כמו סבא ואבא שלך).
עולמו של בו מתקיים על פי העיקרון "כל דבר נורא שיכול לקרות בהחלט יקרה". לכן, קטלני עַכָּבִישׁ, ויתפתח גידול באשכים. שום דבר לא תלוי בדמות הראשית, העולם פשוט זורק עליו עוד ועוד צרות.
כבר מהסצנה הראשונה, ארי אסטר קובע את דרגת האבסורד הגבוהה ביותר. בגלל זה הסרט כל הזמן צוחק, אם כי מעצם טבעו הוא עצוב מאוד. יש סיטקומים, "כל הפחדים של בו" - קומדיה של סנסציות, אסוציאציות. הבדיחות (אם בכלל אפשר לקרוא להן כך) של הסרט דורשות הבנה וקבלה ללא תנאים של המתרחש.
למשל, בהחלט אפשרי לישון יתר על המידה בטיסה במטוס, אבל מה ההסתברות שלא יהיו לך מים בבית ברגע שבו בלעת כדור שאתה בהחלט צריך לשתות?
שפע של תמונות
יש נקודה "A" (דירתו של בו), נקודה "B" (בית אמהות), וכל מה שבאמצע כמעט ולא קשור אחד לשני. ארי אסטר נאלץ לפרק את הסרט לרסיסים, כולל ויזואלית. למען האמת, ל"כל הפחדים בו" לא הייתה זכות להיות הומוגנית. והבמאי הצליח לפצל את הסיפור לחבורה של סצנות נפרדות, שמתאחדות רק בנוכחותו של בו.
ארי אסטר מפיק את המרב מהאור. למשל, יער חשוך צמוד לרחוב מואר בצורה לא טבעית, והלילה והיום מתמזגים כל הזמן למשהו לא מובן (מזכיר לילות לבנים). הפנים גם מדגישים את ההבדלים בסצנות בודדות. הגיבור יכול להיות גם בדירה האפורה של רווק, וגם בחדר הוורוד הבוהק של ילדהמִתבַּגֵר.
אסטר מפריד בצורה מבריקה אפילו בין העיר שבה גרה אמו של הגיבור לבין ביתה - המעבר מזכיר הליכה ממשפחת טננבאום לנוספרטו, סימפוניה של אימה. יש גם סיפור בהיסטוריה - אגדה שלמה צולמה. מגוון סגנונות חזותיים הוא הקלידוסקופ שאסטר מסתובב בו. לפעמים הוא משתמש בפנורמות עם עיוות מרחבי, אבל זה יותר נגיעה קטנה שמדגישה את האבסורד של המתרחש על המסך.
עייפות ענקית
כל הפחדים של בו הוא סרט שיכול להתעייף מאוד. והעניין הוא לא כל כך בתזמון (3 שעות), אלא במהות התמונה. "כל הפחדים של בו" - 3 שעות מסופר חלומות ללא מבנה ברור והיגיון פנימי.
השינוי המתמיד בקצב ובסגנון הוויזואלי מאלץ את העיניים להסתגל לתנאים שונים, פשוט כי כל סצנה חדשה היא סוריאליסטית ולכן לגמרי לא מוכרת. "כל הפחדים של בו" מתיש נפשית ופיזית, רק מעמיד פנים שיש לו עלילה. אחרי הגמר יש אפילו שמחה שהכל נגמר, במקביל לחדוות הצפייה.
חומר מפוקפק לפרשנות
יש להתייחס לחלק מהעבודות בזהירות (או לא להתייחס אליהן בכלל) רק בגלל חוסר המשמעות של התרגיל הזה. בתנאיטווין פיקס» אישיותם של בוב, הינשופים ואפילו האישה עם הבול נותנים מקום להרהור (בדרך כלל לא מוביל לשום דבר מעניין). בסרט All Fears Bo, תפקיד זה משוחק על ידי פלאשבקים. בהם, הדמות הראשית היא עדיין נער שתמיד נמצא ליד אמו. ומהיחסים ביניהם בתיאוריה, אתה יכול להסיק את האישיות העתידית של בו.
הגנת יתר, שקרים, תוקפנות פסיבית, מניפולציות, תאורת גז - נראה היה שאמא של הגיבור עשתה הכל כדי להפחיד את הילד ולמנוע ממנו עצמאות. נראה שפחדיו (או הטירוף) העתידיים נובעים מהמשפחה. אבל אם לוקחים את הפלאשבקים כהסבר למה בו הפך להיות כזה, אז התמונה מיד מאבדת מכושר ההמצאה. זה כמו לנתח את Lost Highway במונחים של היגיון.
אם אתה תופס פלאשבקים כזיכרונות כוזבים (או מייפים), אז הסיפור מתברר כחי יותר. ובכל זאת, בו הוא לא האדם האמין ביותר, ואין צורך להאמין לו. ובכלל, אתה לא צריך להאמין לאף אחד בסרט הזה - אפילו המצלמה שואפת לעוות הכל.
אולי להיות סובייקטיבי, לא הגיוני ולא לגמרי קשוב הוא הפתרון הטוב ביותר לצפייה בתמונה. אז יש סיכוי להבין את זה (אבל לא להסביר את זה). כמו חלומות.
Bo's All Fears הוא ללא ספק הסרט החם ביותר שיצא במחצית הראשונה של 2023. נועז, מטורף, אפילו תוקפני כלפי הצופה. כדאי להקדיש לזה 3 שעות, אבל בקושי צריך לתכנן תוכניות לערב אחרי הצפייה - סביר להניח שתקבלו כאב ראש. אבל במקרה זה, אתה יכול לקחת כדור, העיקר לא לשכוח לשתות אותו עם הרבה מים.
קרא גם🎦🧐
- 10 סרטי אמנות שישנו את הדרך בה אתה מסתכל על קולנוע
- 20 סרטים מקוריים של השנים האחרונות למי שמאס בשוברי קופות
- סקירה של הסרט "Solstice" - דרמה פילוסופית יפהפייה, שנקראה אימה
- 11 סרטים על פיצול אישיות שיפתיע או יפחיד אותך
- "קמון קאמון" עם חואקין פיניקס ישר לגבי ילדים. וזה מאוד נוגע ללב.