מקלט היא דיסטופיה מעניינת על אנשים שחיים בבונקר ענק
Miscellanea / / May 06, 2023
להיט פוטנציאלי של Apple TV+.
ב-5 במאי, Apple TV+ הציג לראשונה את שני הפרקים הראשונים של The Shelter. הפרויקט יפנה לחובבי הדיסטופיה.
Shelter (במקור סילו) מבוסס על ספר באותו שם מאת יו האווי. מנחה הסדרה הוא גרהם יוסט, שעבד על האמריקנים, סוסים איטיים ו-Sneaky Pete. בימוי: מורטן טילדום (משחק החיקוי).
בכיכובם של רבקה פרגוסון (דיונה), דיוויד אוילובו (בין כוכבים), טים רובינס (גאולת השושאנק), רשידה ג'ונס (פארקים ונופש).
הסדרה מספרת על אנשים שחיים בבונקר בן 144 קומות כבר כמה דורות. הם מאמינים שיציאה מהמחבוא תוביל למוות בטוח. מנהיגי הבונקר שולטים לחלוטין בחיי האוכלוסייה, כולל הריון. זוג רגיל, אליסון וברנרד, מקבלים אישור ללדת. לאחר ניסיונות לא מוצלחים להרות, אליסון מחליטה שהרופאים מפריעים לה. היא מתחילה בחקירה משלה בניסיון לגלות כיצד נוצר הבונקר ומי באמת מנהל אותו. כשאליסון מסתבכת, ג'ולייט, מהנדסת, ממשיכה במאמציה.
יש חוקים נוקשים בעולם הסדרה, אבל אף אחד לא מבין מי המציא אותם. כוח אוטוריטרי נשען על פחד ובורות של העם. כבר מהדקות הראשונות, הצבעים מתעבים עד למקסימום. אתה מרגיש מיד את הסכנה המאיימת על תושבי הבונקר - אתה יכול להיענש על מידע מוטעה, כמו גם על הבעת ספקות לגבי הכללים. רצון מדובר ביציאה מהמקלט מביא לגירוש אדם.
במקביל, "מקלט" מחלק מידע על הבונקר במנות קטנות. הצופה מקבל מידע מדמויות בודדות שבעצמן לא יודעות כמעט כלום - הן חיות בקומות שונות. הרעיון הכללי שעליו בנויים חוקי הבונקר נשאר בצד.
ברור שזהו הצעד הנכון, מכיוון שהגייה מפורטת מדי של הרעיון המרכזי מקלקל לעתים קרובות דיסטופיות - דיברגנטיות עם יכולת החיזוי שלה יכולה להתברר בקלות. "מקלט" מצליחה לשמור על מיסטיקה שגורמת לה דומה ל"הפרדה" בשנה שעברה. המחקר ההדרגתי, אם כי איטי מאוד, של העולם הוא שובה לב.
הגיוני שבהיעדר רעיון גלובלי (כמו בסדרת הטלוויזיה הבריטית אוטופיה), משתמשים בזווית אחרת, והסיפור בנוי סביב אנשים בודדים. הדמויות התבררו כנפחות, ולכן מעניין לצפות בהן. בנוסף, הם חיים, עם רצונות די רגילים, כך שקל להזדהות איתם. לא רק שהם יודעים מעט על הבונקר, אלא שהם גם לא מבינים מאיפה הם יכולים לקבל מידע.
הצופה עושה איתם את דרכו דרך בורות. כמובן, כמעט כל תשומת הלב נמשכת לג'ולייט. חלקית בגלל שהיא ראוותנית (מהנדסת אגרסיבית עם הרבה תלונות על פנים הבונקר), חלקית בגלל שהיא מגולמת על ידי רבקה פרגוסון, שיודעת להפגין עצבים ושנאה.
עם זאת, כל הקאסט מצוין. רשידה ג'ונס מפתיעה במיוחד. היא קומיקאית נהדרת. ולכן זה לא צפוי לצפות במשחק הדרמטי שלה, במיוחד כל כך בהיר - ההופעה המבריקה שלה (מזכיר את אליזבת מוס ב"סיפורה של שפחה”) בפרק הראשון קובע את מצב הרוח לכל הסדרה.
וטים רובינס, המגלם את סוהר הרשע, הוא עיטור אמיתי של התוכנית. הוא מוכן להעניש כל מי שמרשה לעצמו לפקפק בחוקי הבונקר.
למרות הקרבה החיצונית והדחיסות שלה ("מחסה" מזכירה יותר את "דרך השלג" מאשר את "1984"), הסדרה משלבת את כל המרכיבים העיקריים של מדינה טוטליטרית. יש צנזורה, ושליטה על הגוף הנשי, ומעורר פחד מאיום חיצוני. אפשר בקלות להחליק לקיטש ברוח הפרקים הגרועים ביותר של מראה שחורה, אבל המחברים מאוד זהירים בנושאים האלה.
יחד עם זאת, המרחב הסגור מאפשר לצופה להרגיש את כל הפחדים של התושבים - אם הוא ביצע פשע, אז הוא לא יוכל להימלט. והוויזואליה (מנורות עמומות, קירות אפורים, בגדים חסרי ייחוד) מאפשרים לפרש את המדינה הטוטליטרית כבית סוהר.
לסדרה יש גם קונוטציה דתית לחלוטין, אבל בקושי ניתן לשפוט אותה לפי שני פרקים. עם זאת, פרשנות מסוג זה מציעה את עצמה.
מקלט היא סדרה סקרנית שקשה לשפוט משני פרקים. זה מצריך תשומת לב וסבלנות מהצופה - זו לא עובדה שגם ב-10 פרקים שהוכרזו יתגלו סודות על מקורו ותפקודו של הבונקר. למרבה המזל, המשחק המצוין ונוכחותן של תעלומות קטנות שווה את זה להגיע לסוף הסיפור.
קרא גם🧐
- האם כדאי לצפות ב"אהבה ומוות" - סדרה שבה אליזבת אולסן מכה את אהובה בגרזן
- "שומרי הגלקסיה. חלק 3" הוא סיום נהדר, אבל אפל מדי לסיפור. בואו נדבר בלי ספוילרים
- "קשור למוות". למה לצפות בשני רייצ'ל וייס במותחן מבריק בהשראת קרוננברג
- ליטרים של דם, אמא צמאת דם וסתימות. "Rise of the Evil Dead" צוחק ומפחיד לעזאזל
- "כל הפחדים בו" נפלא. הוא כמו חלום מטורף שחואקין פיניקס חי בו