איך ארי אסטר עושה את הסרטים הייחודיים שלו
Miscellanea / / May 14, 2023
אימה ללא צורחים, דגש על יחסי משפחה ואהבה לסוריאליזם.
ארי אסטר הוא אחד הבמאים הפופולריים ביותר שהופיעו לראשונה בשנים האחרונות. הוא רק בן 36, אבל הוא כבר הספיק לעשות שלושה סרטים שכל אחד מהם עשה הרבה רעש. הבכורה "גלגול נשמות" הראתה שיש באסטר פוטנציאל גדול, "סולסטייס" הוכיח את כישרונו הרב, ו"All Fears Bo" הרשים את הבמאי בשאפתנותו. אסטר היא גם סופרת ייחודית וגם נציגה של "הגל החדש" הבא הפועל בכיוון שלאחר האימה. אנו מבינים אילו תכונות מייחדות את סרטיו של ארי אסטר.
צורה מיוחדת של פחד
כל סרט של ארי אסטר מוגדר כז'אנר אימה, אבל עם הרבה הסתייגויות. הבמאי מסרב לכלים פשוטים שמפחידים את הצופה (למשל, צורחים) ולהתמקד במשהו אחר. קודם כל על הדמויות. הגיבורים של ארי אסטר הם אנשים שבורים. גם הדרמה וגם האימה צומחים מהפגם שלהם בו זמנית.
להשפעה עצומה על תפיסת סרטיו של אסטר יש סוריאליזם, שלעתים משמש כבסיס, מרקם התמונה. אז ב"מִפנֶה הַשֶׁמֶשׁ» הסצנות מהחג האירופי מזכירות את חלומה של הגיבורה - הן כל כך מוזרות. את "כל הפחדים של בו" אפשר לפרש בכל דרך שתרצו, זה גם חלום, וגם הזיה, וגם פנטזיה וגם טיול. ב"גלגול נשמות" סוריאליזם חודר לחייהם של הדמויות דרך אובדן וכאב, רומז כל הזמן על חוסר האיזון הנפשי של הדמויות.
בכל סצנה מנסה ארי אסטר להתאים לתחושה שמשהו משתבש, מה שמדרדר לפרנויה. מכאן נולד הפחד. הצורח מפחיד לכמה שניות ונעלם, והאימה בסרטיו של הבמאי הצעיר חודרת אל הצופה טיפה אחר טיפה, לפעמים אפילו מבלי להגיע לנקודה קריטית. כתוצאה מכך, זה הופך להיות לא כל כך מצמרר אלא לא נוח.
משחק עם מבנה
סרטיו של ארי אסטר מאופיינים בהטרוגניות. שתי סצנות סמוכות יכולות להיראות כל כך שונות, כאילו הן במקרה היו באותה תמונה. כדי ליצור ניגודיות, הבמאי משתמש באופן פעיל בתיקון צבע, תלבושות ותנאי מזג אוויר. תאורה, הרגשות של הדמויות ו זוויות. ריסוק מאפשר לך לעצבן את הצופה, לשים אותו בתנאים חדשים. עם כל עבודה, התשוקה להטרוגניות גוברת, אם כי ניתן להניח שהכותב פשוט משתמש בתקציבים ההולכים וגדלים, ומגלם את כל רעיונותיו.
הבמאי לא רק משתמש בניגוד חזותי ורגשי, אלא גם משנה לעתים קרובות את מהירות הנרטיב. הוא מוכן להוסיף סצנות שלפעמים נראות מיותרות, רק כדי לשבור את המבנה. אחרי פרק עיקש, יכולה להתחיל הרפתקה שלמה ברוח קומדיות נוער (כמו ב"סולסטייס"), ואחרי מרדף נוראי ביער, ארי אסטר מציג אגדה שלמה ("כל הפחדים של בו"). תנופה רגשית, מגוון ויזואלי ושינוי קצב הם אלמנטים הטבועים בכל תמונה של המחבר.
בימוי מבריק
קל לבקר את התסריטים של ארי אסטר (במיוחד "גִלגוּל נְשָׁמוֹת", שם היו הרבה פרקים לא הגיוניים). אבל היכולת שלו לנהל את תהליך הצילום היא ברמה הגבוהה ביותר. שחקנים שעובדים עם המחבר תמיד נותנים את המיטב. גם צלמים, תאורה והכי חשוב אמנים עושים עבודה מצוינת. הודות לבימוי, אסטר מצליח להסתיר או לתקן מעט פגמים בתסריטים שלו.
הגבלה נושאית
בשלושת הסרטים הראשונים, ארי אסטר משתמש באותם נושאים – עבור רבים זו יכולה להיות בעיה. מותו של אדם אהוב (או כמה, כמו בסולסטיס) הופך לנקודת ההתחלה שממנה תנוע הדמות הראשית. אין זה מפתיע שחלק מהצופים מפרשים את ציוריו של הבמאי כהצהרה על המשפחה, שהיא כמעט חסרת משמעות.
קצת פחות ממשפחה, אבל עדיין הרבה מהסרטים של אסטר מדברים על בגידה. אגב, המוות, באופן פרדוקסלי, הוא גם סוג של בגידה, במיוחד בסולסטיס. הבמאי מקובע בשבריריות של יחסי אנוש. אולי בגלל זה הדמויות שלו כל כך פתיות - בסופו של דבר הן סובלות בגלל אנשים אחרים. כנראה, "כל הפחדים בו” ישים קץ לחקר הקשר המשפחתי, וארי אסטר ישנה את נושא הסרטים הבאים.
אופנה לא אקראית
בעשור האחרון היו במאים רבים שמשתמשים בצורה של אימה, אבל לא מפחידים את הצופה. לדוגמה, ג'ורדן פיל ("צא החוצה", "אנחנו") הוא מבקר חברתי. זאק קרגר עושה את אותו הדבר ב"הברברי", ורוברט אגרס (המגדלור, המכשפה) נלהב ממיתולוגיה ונושאים עממיים. תהליכים דומים מתפתחים באירופה, שם פסקל לאוג'יר חוקר טירוף באמצעות היפרטרופיה וסטיות נפשיות, וג'ולי דוקורנו ("טיטן", "גולם") מוציאה ממדף מאובק אימת גוף ולחשוב עליהם מחדש.
ארי אסטר לא רק משתלב בגל הזה, אלא הוא גם אחד מהסופרים החשובים ביותר של ז'אנר הפוסט-אימה. הוא מתעניין בסרטי אימה ישנים, אבל הוא לא מוכן לקחת על עצמו את המאפיינים האופייניים להם. במאי יכול לעשות עשרות הפניות ויזואליות קטנות אבל להתעלם מהאלמנטים המפחידים.
עלולה להתעורר השאלה: למה חֲרָדָה? ככל הנראה, העניין הוא בפלסטיות של הז'אנר, כמו גם באופיים המטאפורי - קל יותר לתפור בהם מסר מאשר לסרט אקשן או קומדיה. בהתחשב בנושא שאסטר מתעניין בו, הוא יכול בקלות ליצור דרמה על יחסי משפחה, אבל עדיין לא. אחרי הכל, דחיית הסוריאליזם והאווירה הרעילה תפשט את הסיפור.
ארי אסטר הוא אחד הבמאים שמגדירים את השפה והלך הרוח של הקולנוע העצמאי המודרני. אפשר לא לאהוב את אסטר או להיחשב מוערך יתר על המידה, אבל בלעדיו, סצנת האינדי תיראה גרועה יותר. אם אתה רק רוצה להכיר את יצירתו, אז עדיף להתחיל עם "Solstice" - הסרט השלם ביותר של המחבר.
קרא גם😓😨😰
- האנתולוגיה של האימה הרוסית החיתה את יצירותיהם של פושקין, גרין וטולסטוי. יצא מעולה
- 10 סרטי אמנות שישנו את הדרך בה אתה מסתכל על קולנוע
- 20 סרטים מקוריים של השנים האחרונות למי שמאס בשוברי קופות
- 12 פרטים מעניינים בסרטים מפורסמים שאולי לא שמתם לב אליהם
- איך A24 הצליחה ושינתה את תעשיית הקולנוע