למה להיות "טוב" ו"אדיב" זה לא אותו דבר

כאשר אנו מתארים את ההיבטים החיוביים של אדם, אנו משתמשים לעתים קרובות במילים "טוב" ו"אדיב" לסירוגין. מהילדות המוקדמת אנו שומעים שעלינו להתנהג "טוב" ולעשות מעשים "טובים". עם זאת, שתי המילים הללו אינן מילים נרדפות כלל. ועוד יותר: אחת מהתכונות הללו רצויה יותר, כזו שבאמת כדאי לשאוף אליה.

מה זה אומר להיות "טוב"

לדברי מומחי פסיכולוגיה, להיות "טוב" פירושו להיות מנומס, להתנהג בצורה מתורבתת, בעל כישורים חברתיים חזקים, ולהפגין ידע מצוין בנימוס.

מילון נותן מספר הגדרות של המילה "טוב", כולל "כפי שצריך להיות; בעל תכונות מוסריות חיוביות; די ראוי, הגון, מכובד."

מה זה אומר להיות "חביב"

לפי פסיכולוגים, להיות "אדיב" זה להיות מתחשב, אכפתי, מתחשב ובו בזמן חזק, בטוח ואמפתי כלפי אחרים.

מומחים גם מאמינים שחביבות יכולה להיות פעולה, איכות או מדינה. הם מגדירים זאת כביטוי תכליתי של ידידותיות או אכפתיות המאפשרים לנו להתייחס לאחרים כאילו יש בינינו קשר מיוחד. זו בחירה להתבטא אַהֲדָה ונדיבות לענות על צרכיו של אדם אחר.

לפי מילון, "אדיב" הוא "מגיב, מוכן לעזור לאנשים; לא מושמץ בשום דבר; ראוי לכבוד; ללא דופי, ישר."

מה ההבדל בין "טוב" ל"חביב"

מנקודת מבט פסיכולוגית, להיות "אדיב" נראה יותר מאשר להיות "נחמד", רחמן, נדיב, אמפתי ומסביר פנים. המושג חסד כולל כוונות ופעולות החורגות מהנימוס או הנחמדות בלבד.

כמובן, גם כדי להיות "טוב" וגם כדי להיות "אדיב", אתה צריך לפתח מיומנויות חברתיות ונימוסים נעימים. עם זאת, טוב לב מרמז על רמות גבוהות יותר של מעורבות, מחויבות וכוונות להתנהג בדרכים מסוימות. לכן, זה דורש יותר מאמץ וזמן. ההבדל הוא גם שלהיות "אדיב" פירושו להיות פרואקטיבי וממוקד בדאגה לאחרים, ולהיות "טוב" זה להיות תגובתי וממוקד בעצמו.

טוב לב חורג מרגשות ונוחות. זוהי בחירה מודעת לעודד, לתמוך ולהעריך גם את עצמך וגם אנשים אחרים. להיות "טוב" מרגיש טוב, אבל זה לא כרוך בדרך כלל לעבור חוויות כואבות או הקרבת קורבנות. התנהגות "טובה" לעיתים רחוקות עושה הבדל גדול בטווח הארוך. ואילו רוב הפעולות ה"טובות" אינן נוחות. הם כמעט תמיד עולים משהו - זמן, מאמץ, נוחות, גאווה, הערכה עצמית. אבל הקורבנות המכוונים והמודעים האלה הם שממלאים אותם במשמעות.

להיות "טוב" זה בחלקו לרצות אחרים למען יאהבו. התנהגות זו עשויה להיות מחופשת כאדיבות, אך היא מוכתבת לעתים קרובות אָנוֹכִי מניעים, בין אם אנו מבינים זאת או לא. אדם "טוב", ככלל, מצפה למשהו בתמורה למעשיו. הוא מצפה להכרת תודה, גם אם האחר לא היה זקוק לעזרה או לא רצה לקבל אותה.

פעולות "טובות" אינן נובעות מנדיבות אמיתית, אלא מגאווה אנושית, האמונה שיש לנו את הזכות או הפריבילגיה לפעול בדרך מסוימת. כתוצאה מכך, אנו עלולים להתגונן כאשר מישהו לא מקבל או מעריך את האדיבות שלנו. הסיבה לכך היא שאנשים "טובים" מונעים מהצורך לקבל אישור מאחרים.

אדם "טוב" ינקה אחרי מסיבה, אבל רק בנוכחות אנשים אחרים, כדי להיראות טוב בעיני אחרים. במקרה הגרוע ביותר, הגישה הזו יכולה לגרום לנו להאמין שאנחנו אנשים נפלאים שעושים דברים אצילים למען שאר העולם, כשאנחנו בעיקר עושים הכל בשביל עצמנו.

במבט ראשון, פעולות "טובות" ו"חביבות" עשויות להיראות דומות. אבל המניעים והאנרגיה מאחורי כל אחד מהם שונים לחלוטין. בעוד שאדם "טוב" עשוי להתאמץ מאוד כדי לקבל אישור של אחרים, אולי אפילו לגרום נזק למישהו, אדם "חביב" מבצע מעשים נדיבים על בסיס אהבה עצמית.

בנוסף, אדם "חביב" דואג לעצמו ואינו סובל התעללות או חוסר כבוד. יש לו גבולות אישיים ברורים ויודע להגיד לא. למעשה, סירוב הוא לפעמים המקום שבו טמונה חסד אמיתי, במיוחד אם הוא משרת את רווחתו של מישהו אחר.

לפעמים להראות את עצמך כאדם "חביב" פירושו להרגיז מישהו אחר, למשל, להודות בפני מישהו שאתה לא מרגיש רגשות הדדיים, או להגן על מישהו ממשהו מזיק, למרות שמישהו באמת רוצה את זה ועדיין לא מבין את התלות שלו.

מה עדיף להיות: "טוב" או "חביב"

בהתחשב בהבדלים לעיל, נראה ברור שעדיף בהרבה לשאוף להיות "אדיב". אדם "טוב" מנסה יותר מדי לרצות אחרים, כך שלא ניתן לסמוך על הכנות שלו. כל הכרה שהוא מקבל היא בזכות ההתנהגות ה"טובה" שלו בחברה, כלומר אוהבים אותו בכלל לא בגלל מי שהוא. לכן אין במעשיו כדי להביא לו תועלת של ממש. בנוסף, לעתים קרובות הוא נעלב ומתקומם על העובדה שהוא כל הזמן צריך להתאמץ יתר על המידה כדי לקבל לפחות קצת הסכמה.

כולנו "טובים" מטבענו, כי בתחילה אדם מתמקד בעצמו. טוב לב דורש השתדלות. וכולנו צריכים לשאוף להיות אדיבים כדי לשנות עולם של חוסר אחדות, חרדה ובדידות. בתקופה שבה רבים חסרי אמפתיה וחום, לאדיבות יכולה להיות השפעה חיובית משמעותית על עצמנו ועל הסובבים אותנו.

כשאנחנו עושים מעשים טובים, הגוף בולט הורמון האוקסיטוצין, שגורם לנו להרגיש שמחה, להתחבר לאחרים ולסמוך עליהם. מעשים טובים לְהַפְעִיל מרכזי תגמול במוח, הגברת האושר והפחתת הלחץ. טוב לב מקרב אותנו לאחרים, משפר את מצב הרוח שלנו ומקל על תסמיני דיכאון. היא מעלה את שלנו הערכה עצמית ותחושת ערך עצמי. כל זה לא רק נעים. בלי זה אתה לא יכול לשרוד בעולם המודרני.

עם זאת, כל זה לא אומר שעלינו לבחור בין להיות "טובים" לבין להיות "חביבים". שום דבר לא מונע מאיתנו לפתח את שתי התכונות הללו. חברה מפוצלת זקוקה לעוד אנשים טובים ואדיבים. מהר מאוד אנחנו הופכים קשוחים ואפילו אכזריים אחד כלפי השני. אז בהחלט נוכל להשתמש יותר בנימוס, לבביות, סולידריות וקרבה.