אנשים מפחיתים כל הזמן את ההצלחות של אנשים אחרים. הנה למה אתה לא צריך לפחד מזה

«אתה יכול"הוא ספר מעורר השראה על איך למצוא קשר עם עצמך ועם המציאות. המחברת, אלינה אדלר, היא פסיכולוגית עוסקת עם 20 שנות ניסיון. הספר מבוסס על סיפורים של אנשים אמיתיים שהצליחו לשנות את חייהם. זה אומר שאם אתה רוצה, אתה יכול לעשות את זה גם.

ברשות מוציא לאור אלפינה, אנו מפרסמים קטע מתוך פרק 6 - על פחת ודברים חשובים לזכור לגבי המניפולציה הזו.

∗ ∗ ∗

"נעלמת לגמרי איפשהו." אתה לא יכול ללכת איתנו לבית המרחץ. אנו מזמינים אתכם לצאת לדוג - זו הפעם השלישית שאתם מסרבים, בביקור אתה לא מזמין. והיום הוא הזמין אותי להיפגש. קרה משהו או שהייתה לך פילגש? - רוסלן דחף את כוס הקפה שלו ופתח את התפריט. - אתה מתכוון להזמין משהו?

יגור קירב את הכיסא שלו לחברו.

"רק חכה עם האוכל, לא התקשרתי אליך בשביל זה," דיבר יגור במהירות וסובב את הטלפון בידיו. - אתה החבר הכי טוב שלי, ורציתי לשתף אותך קודם, לשמוע את דעתך.

- כן, אני מבין - הוא שמח, אתה לא צריך לדאוג. אני שם לב! - רוסלן חייך.

- אני. כְּתִיבָה. ספר,” הכריז יגור בחגיגיות, וטפח בכף ידו על התפריט. "ואני בהחלט רוצה לפרסם את זה." כלומר, הכל אמיתי. לא על השולחן, לא כמה הערות, לא "במצב רוח", אלא ספר מלא! ועכשיו אני ממש נלהב מזה, אני מקדיש כל דקה פנויה לכתיבה. בציפייה לשאלתך הראשונה, אענה מיד: ספר על בעיות הנוער המודרני. ובכן, באופן כללי, זה הנושא שאני עובד איתו בעיקר ומרגיש טוב איתו. כאן. רוסלן, מה אתה חושב, האם זה כדאי?

רוסלן לא דיבר מיד, מביט באיטיות מפניו הקורנות של איגור אל דלפק הבר ובחזרה:

– אני מבין, אבל נראה לי שהתאהבתי. ספר, כלומר. ובכן... כל הכבוד על הכתיבה. מה אני חושב שאני יכול להגיד... אני חושב... - הוא התכווץ, מצמצם עין אחת. - אגור, בוא נהיה כנים, כמו מבוגר. אתה בעצמך מבין שהוצאת ספר היא כמעט בלתי אפשרית. אתה מבזבז הרבה זמן ללא סיבה. כן, ועם הנושא הסיפור בוצי: זה יעבוד, זה לא, מעניין האם מישהו צריך לקרוא על צעירים, האם הספר יימכר? תחשוב טוב: אתה צריך להיות מעורב...

יגור משך לעברו את התפריט, והתכופף מעליו, מלמל:

- אני מבין. אני אחשוב על זה. בוא נזמין משהו.

יגור נזכר בניסיונותיו של חברו לפרסם את מאמריו בכתבי עת מדעיים - בכל פעם שהרעיון הסתיים בסירוב. היו שלושה ניסיונות, לפני חמש עד שבע שנים. הוא נזכר כיצד ניסה בכל דרך אפשרית לתמוך ברוסלן במאמציו, כמו גם ב כשלים. "אולי רוסלן צודק... יש לו יותר ניסיון בעניינים כאלה. אולי זה לא שווה את זה...” אמר יגור לעצמו.

∗ ∗ ∗

"קדימה, קדימה, רוץ, שחה, או כל דבר אחר שאתה הולך לעשות לעת זקנה. כמה זמן תחזיק מעמד, ספורטאי?" - האישה מצחקקת "באהבה" על ניסיונותיו של בעלה ליצור חדש הרגל בריא.

"זה הכל טוב, כמובן, אבל עדיף יהיה אם תמצא עבודה בבית הספר או תגייס תלמידים להדרכה, איך "כולם אנשים נורמליים", אומרת האם, לאחר שלמדה שבתה משיקה קורס אנגלית מקוון משלה.

"אוי, למה ירדת במשקל, איזה חמישה קילוגרמים מצערים. כשהייתי צעיר, אתה יודע איזה קנה הייתי!" - חברתך מניפה את ידה לעבר השמלה החדשה שלך שמתאימה לגזרה שלך.

"כל הפסיכולוגיה הזו שלך היא שטות! סיפון מתמשך של כסף. כל מבוגר צריך להתמודד עם הבעיות שלו", מעיר האח, לאחר שנודע שאחותו מבקרת קבוצה פסיכותרפויטית.

"למה אתה עדיין לומד ולומד! יש אינסוף התפתחויות מקצועיות, סוג של דיפלומות. אף אחד לא צריך את זה. רוצה ללמוד כל מה שבעולם? אני מעדיף להתחתן," האבא מגחך, מבלי להסתכל אפילו על התוסף בקרום עם המעיל.

אפילו לא דחייה... פיחות.

קאוסטית ועקשנית, היא מושכת את מה שחשוב בפנים. על מה שהוא בעל ערך, שבו השקיעו את הנשמה, האנרגיה והזמן. על מה שהגיע במחיר מצוין.

פיחות הוא מרמה. כי מי שמוריד את הערך לא יודע את כל האמת עליך ולא מנסה לגלות. אבל הוא מודע היטב לשלו, הוא פשוט לא רוצה להודות בזה כי הוא לא אוהב את זה. המטרה של מפחת הערך (לא מודע, כמובן) היא לקרוע חתיכת מימוש עצמי על חשבונך או להתחבא מאחוריך הישגים ובאמצעות מאמצים, מבלי שיהיה לנו משהו משלנו.

האדם שמוריד ערכו מפחד לעתים קרובות. הוא נבהל מההשתקפות שלו בהצלחתך או בתוכנית השאפתנית שלך, שמשום מה הוא עצמו לא יישם. הפחת אינו יכול ללבוש צורות נוחות או להישמע בחצי טון נמוך יותר. זה נשמע וולגרי, מסתתר מאחורי מסר אצילי כביכול: "אני מאחל לך בהצלחה", "מי חוץ ממני יגיד לך את האמת", "תקשיב לי, רק אני יודע, זה צריך להיות נכון בשבילך." זו תמיכה כזו הפוכה מבפנים.

מפחת הערך אינו דוחה. הוא מזמין אותך להסכים איתו, להצטרף לפחד או לעצבנות שלו, לתחושת חוסר ההגשמה, כאילו אומר: "לא הצלחתי, וגם אתה לא צריך. אני לא רוצה שההצלחה שלך תזכיר לי עכשיו את הכישלונות שלי, העצלנות שלי, הגבלות, חוסר החלטיות. על זה שהוא יכול היה להביא את זה לתוצאה, אבל לא. בואו נחתור ביחד בסירה דולפת, זה יותר ברור ומהנה לי. אחרת, תארו לעצמכם, אני עדיין מסתובב כאן בסירה שברירית, ופתאום אתה מוצא את עצמך בקרבת מקום, אבל על יאכטה לבנה. ובכן, איכשהו הרעיון הזה גורם לי להרגיש לא בנוח... אני לא רוצה להתמודד עם חוויות כאלה". הפחתת הערך היא דרך קלה "להזריק" לעצמכם הקלה לטווח קצר מהעובדה שאדם אחר כועס, פגוע או עצוב. "טוב, זה עניין אחר לגמרי. התחושות האלה שלך מוכרות ומובנות לי. החזק את המשוט, אנחנו צוות!

פחת היא דרך נוחה להטעין מחדש את החשיבות המופחתת שלך.: "אני הולך לעבודה, מפרנס את המשפחה שלי, אבל מה לעשות את זה בבית אתה, הם הדברים הקטנים שאי אפשר אפילו להתעייף מהם."

פיחות הוא אחד מסוגי ההגנה הפסיכולוגית. אבל לא בלתי מזיק, כי זה פוגע במי שנגדו השתמשו בו.

פחת אי אפשר שלא להרגיש ואי אפשראולי לא תגיב לזה. זה חופר לתוך ההערכה העצמית שלך כמו התווית הקשיחה על התפר של חולצת טריקו חדשה לתוך העור שלך. זה מעקצץ ומשפשף, זה לא נראה מבחוץ, אבל זה לא נוח מבפנים. הפסקות פחת ו הורס מערכות יחסים. […]

ההערכה העצמית שלך פגיעה במיוחד לאדם אהוב, בעל פיחות משמעותי, שאליו הגעת בלב פעור לרווחה - לקבלת תמיכה, עצות, שבחים. הבאת לו את הערך שלך כילד, בציפייה לקבלה ללא תנאי. ולכן, במצב של פתיחות מירבית, קשה להבחין בין מסר הטיפול לתסכול. ברגע כזה, קשה לדמיין שאהובך יגיב אחרת ממה שאתה מצפה, ולא בהכרח יגיד לך את האמת...

"יש לו יותר ניסיון", "היא יודעת יותר טוב", "אולי זה לא שווה את זה", "היא צודקת", "אין צורך להתחיל", "אני לא אצליח לסיים", "למה לחזור טעויות של אנשים אחרים", "למה לקחת את הסיכון", "אני לא אתערב", "זו משימה חסרת תודה", "קשה מדי", "פרימיטיבי מדי", "רעיון מטופש", "אתה לִי לא יעבוד"... שורק בעצב, ההערכה העצמית שלך מתרוקנת כמו בלון מנוקב. ועכשיו אתה כבר ב"סירה דולפת", אתה מסכים: "אני מחזיק במשוט, אנחנו צוות..."

∗ ∗ ∗

כשהטיפול מסתיים ואני והלקוח נפרדים, אני אומר מילות פרידה: “אני מאמינה שהכל יסתדר לך. אבל אם אתה פתאום צריך תמיכה, הדלתות שלי תמיד פתוחות עבורך. לפעמים זה בסדר להיכשל. אבל אני מאוד מאחל שהשירותים שלי לא יועילו לך יותר". קורה שלקוחות מגיעים אחרי כמה חודשים, שנה, שנה וחצי כדי לחלוק, כמו חתיכת פשטידה טרייה, במה/איך הם הצליחו. הם משתפים אותי כי לצערי גם הקרובים אליהם לא תמיד אוהבים את ה"מילוי" שלהם הישגים, או אפילו כל ה"עוגה" מופחתת... אבל בשבילי, כפסיכותרפיסטית, מפגשים כאלה הם חג קטן. במשך שעה ביחד נוכל להתענג על מערכות היחסים המבוססות, על הביטחון שנצבר, על מטרה, יציאה מהמשבר, היכולת לשים לב לצרכים שלך ולתת לעצמך את הזכות אליהם יישום.

אגור הגיע שנה לאחר שסיים קורס פסיכותרפיה, בו עבדנו עם הבקשה "ספק עצמי, מימוש עצמי". הוא הגיע עם מתנה בשבילי - עותק מודפס של הספר הראשון שלו!

הספר הוא התוצאה, וחגגנו אותה כשגדלנו הערכה עצמית.

אגור שיתף סיפור על איך הפיחות של חבר קרוב הניע אותו להעלות את ההערכה העצמית שלו ודחף אותו להשיג את מטרתו:

- המיומנות החדשה העיקרית שרכשתי במפגשים שלנו היא "אי ציות". רק שלא הבנתי את זה מיד. סוף סוף הצלחתי "להוריד את חליפת הילד הצייתן שלי" ו"ללבוש ז'קט עור עלוב עם מסמרות ברזל", צחק יגור, מכסה את פניו בכפות ידיו. – א-א-א, אדוני, אפילו ארבעים שנה לא עברו! בסדר, נראה שלכל דבר יש את הזמן שלו.

החבר רוסלן תמיד היה דוגמה ליגור, ודעתו תמיד הייתה סמכותית. אם רוסלן אמר "העסק לא יסתדר", אז שיהיה.

יגור לא התווכח, הוא הקשיב ובטח. לאחר שיגור שיתף חבר בכוונתו לכתוב ספר והוא לא תמך בו, יגור, מתוך הרגל ישן, החליק להאשמה עצמית על עוד רעיון "בינוני, לא בר-קיימא". הוא לא ויתר על הניסיון להצדיק את הרעיון שלו בפני רוסלן בתקווה לקבל את ברכתו. פקפקתי בזה, ניתח וכבר היה על סף נטישת מוחו שטרם נולד. אבל.

בתהליך של פסיכותרפיה, יגור למד להקשיב לעצמו. בתוך נחיל הדאגות והספקות, הוא הצליח להבחין בכעסו. הוא כעס על חברו, וגם על עצמו. כועס כי הוא היה מוכן להכחיש את עצמו. ובהתרחק מכעסו, כמו משוט מהחוף, עבר אל החוף השני - אל עצמו.

מכה אחת והסירה צפה. עוד מכת משוט, ועכשיו אנחנו באמצע האגם - הפרק החמישי של הספר נכתב. והסירה, מסתבר, אינה דולפת כלל. כי זה משלו, איכותי, מורכב מהניסיון שלו. זו המטאפורה שלי, ואגור השמיע את שלו תוֹבָנָה כך:

- בשלב מסוים, יצאתי מהמחשבות הקודרות שלי, כי התחוור לי: רוסלן לא אוהב את הרעיון שלי. הוא עצמו לא אוהב את הרעיון הזה.

אי אפשר להוריד מערכו של משהו שאינו בעל ערך. אחרי הכל, האדם שמפחית מערכו נותן ערך למה שהוא דוחה לאחר מכן.

לאחר שהבנתי זאת, הפסקתי להקשיב לניסיונות של אחרים להניא אותי והתחלתי לסמוך רק על עצמי, לא מסתכל יותר בעיניו של חבר שלי, מבלי להתחנן אליו. הסכמה. הבנתי: רוסלן לא יכול היה לתת לי תמיכה לא בגלל שהוא מרחם עליי, הוא לא רוצה אותי או לא אוהב אותי, אלא בגלל שהוא עצמו מחסור במשאב הזה. ובכן, הוא לא! למה הציקתי לאדם? - יגור משך בכתפיו. "החזרתי את הערך שלי, שבגדול אף אחד לא ניסה לקחת ממני". הפסקתי לסבול, דיברתי עם חבר שלי על הנושא הזה והתחלתי לעבוד.

מעולם לא הייתי כל כך בטוח בעצמי! תוך תשעה חודשים כתבתי ספר שקיבל תשובה מההוצאה. ועכשיו אתה יכול לקנות אותו כמעט בכל רשת ספרים.

- מה אמר רוסלן כשהספר יצא? - הייתי סקרן.

"הוא אמר: "טוב, כל הכבוד, מזל טוב." כן, אני כבר יודע את כל מה שכתוב שם, זה לא חדש לי!" והוא הכניס את הספר לתיק שלו אפילו בלי לדפדף בו. רק שהפעם שום דבר לא קפץ לי. תודה לו. תודה על הערך, גם אם עטוף בפחת. ואני אסיר תודה לעצמי על שהצלחתי להפוך את המסר הזה לטובתי. וזה היה שווה את זה...

∗ ∗ ∗

"רעיון מצוין, אתה יכול להתמודד עם זה. אני מאחל לך הצלחה!" - אדם קרוב וחשוב לא יכול היה להוציא מילות תמיכה...

"אני מקנא," מי שנזכר בכישלונו על ידי התוכניות שלך לא יכול היה להודות בפני עצמו...

"זה לא הסתדר לי, אבל זה לא אומר שזה לא יסתדר לך," לא הצלחתי להבחין בהבדל בין הניסיון שלי ושלך.

"וואו, כמה אתה מתרגש מהרעיון הזה!" - לא הצליח להראות עניין.

"אני לא קרוב לנושא הפרויקט שלך, אבל אני רואה כמה מאמץ ומאמץ השקעת בו", לא יכולתי להיות כנה.

לא יכולתי והפחתי את זה... לא בגלל שהוא כועס או מתנהג אליך רע. לא בגלל שהוא רוצה לדחות. אבל בגלל, למשל, הוא לא קשוב, עסוק, עייף, לא יודע איך, לא מבין, לא רוצה, יש לו מספיק צרות משלו, אין לו משאבים. אבל אתה אף פעם לא יודע, זה לא צריך, אחרי הכל!

הוא לא יכול, אבל אתה יכול. אתה יכול להימנע מלתת את הערך שלך להיקרע על ידי פחת.

אתה לא צריך לתרץ או להסביר בתקווה לְשַׁכְנֵעַ.

אתה יכול לומר "אני אחשוב על זה" בתגובה לעצות שמטביעות את הרעיון שלך, ולהתעלם ממנו.

אתה יכול להחליט: "אני אנסה." או אפילו בעקשנות ילדותית: "אבל אני אעשה את זה בכל מקרה!"

אתה עלול לכעוס על "איחולי טוב" של מישהו.

אתה יכול להפסיק לבקש תמיכה.

אולי אתה לא מצפה להבנה ממישהו שלא מסתכל באותו כיוון כמוך.

אתה יכול לקבל חוויה שונה משל מישהו אחר.

אתה יכול, גם אם תישאר בחלק הזה של הדרך לבד, כאילו מאוחר בלילה בתחנת אוטובוס נטושה. זְמַנִית.

אם אתה יודע מה אתה רוצה, אם לא תעצור את עצמך ותסתובב, במוקדם או במאוחר תגיע ליעד שלך.

הספר "אתה יכול" יהיה שימושי למי שמתעניין בפסיכולוגיה ורוצה להבין את עצמו. היא תלמד אותך לא לתת לבעיות של אחרים לעבור דרכך, להגן בתקיפות על גבולות אישיים, לא לקחת אחריות מיותרת ועוד.

קנה ספר