קונור ריד, בריטי בן 25 מוויילס, הפך לאדם הראשון מבריטניה שנדבק נגיף הקורונה בווהאן. יתר על כן, זה קרה בחודש נובמבר 2019, כאשר COVID-19 רק התחיל להתפשט. על מאבקו במחלת קונור אמר לדיילי מייל. יתר על כן, לדברי המחבר.
יום 1
יום שני 25 בנובמבר אני מצונן. אני מתעטש, העיניים שלי מעט מעוננות. אבל ברור שזה לא מספיק כדי למנוע ממני ללכת לעבודה. הגעתי לסין כדי ללמד אנגלית, אבל עכשיו אני מנהל בבית ספר בווהאן, שם אני מתגורר בשבעת החודשים האחרונים.
שֶׁלִי קַר לא צריך להיות מדבק במיוחד, אז אני לא מהסס לצאת מהבית. אני גר לבד, ולכן לא סביר שאדביק מישהו אחר. עדיין לא היה שום דבר בחדשות לגבי שום וירוס.
יום 2
יש לי כאב גרון. נזכרתי במה שאמי עשתה בילדות במקרים כאלה, הבאתי לעצמי ספל דבש עם מים חמים.
יום 3
אני לא מעשן וכמעט אף פעם לא שותה. אבל היה חשוב לי להתגבר על הקור הזה במהירות כדי שאשאר בריאה לעבודה. למטרות רפואיות בלבד, הוספתי קצת וויסקי למשקה הדבש שלי. אני חושב שזה נקרא אגרוף חם.
יום 4
ישן כמו ילד אתמול בלילה. ויסקי סיני הוא ללא ספק התרופה לכל מחלה ידועה. יש לי עוד אגרוף חם להערב.
יום 5
אני מאשים את זה בהצטננות. והכל באופן כללי עדיין לא היה כלום.
יום 7
אני מרגיש נורא. כבר לא סתם הצטננות. אני כל הזמן כואב, הראש שלי מזמזם, העיניים בוערות, הגרון שלי חזק. המחלה הגיעה לחזי והתחלתי להשתעל בפריצה.
זה שַׁפַעַתואני אצטרך יותר מספל של דבש חם, עם או בלי המרכיב הקסמי של הוויסקי, כדי להרגיש טוב יותר. תסמינים היכה בי במהלך היום, כמו רכבת, ואלמלא נס יקרה בן לילה, מחר אני לא אלך לעבודה. אני לא סתם מרגיש רע, אני ממש לא רוצה להעביר את השפעת הזו לאף אחד מעמיתי.
יום 8
לא הלכתי לעבודה היום. הזהיר אותי שכנראה אתגעגע לכל השבוע. אפילו העצמות שלי כואבות. קשה לדמיין שאעבור את זה בקרוב. כואב אפילו רק לקום מהמיטה. אני נשען על כריות, צופה בטלוויזיה ומשתדל לא להשתעל יותר מדי כי זה כואב.
יום 9
אפילו החתלתול שלי שמסתובב בדירה נראה כאילו הוא מרגיש לא טוב. הוא, כמוני, איבד את התיאבון.
יום 10
יש לי עדיין חום. שתיתי רבע בקבוק ויסקי. אני לא חושב שהמכה החמה חשובה הרבה.
יום 11
אני פתאום מרגיש טוב יותר, לפחות פיזית. אבל החתלתול המסכן שלי מת. אני לא יודע אם היה לו אותו הדבר כמוני ואם חתולים בכלל יכולים לחלות בשפעת האנושית. אני מרגיש אומלל.
יום 12
הייתה הישנות. שפעת כיסתה אותי במרץ מחודש. הנשימה שלי קשה. מתנשף ומותש. אני מזיע, יש לי חום, הראש מסתובב, כל הגוף רעד. סיוט.
בצהריים אני כבר מרגיש את עצמי נחנק. בחיים לא הייתי כל כך חולה. לא יכול לעשות יותר מאשר רק נשימה של אוויר, וכשאני נושף, הריאות שלי נשמעות כמו שקית נייר לוחצת. אני צריך לפנות לרופא, אבל אם אני מתקשר לשירות האמבולנס, אני צריך לשלם על שיחת הרכב בעצמי. זה יעלה הון תועפות. אני חולה, אבל אני לא חושב שאני מת. לא כך?
כמובן שאני יכול לשרוד את הנסיעה במונית. החלטתי ללכת לבית החולים האוניברסיטאי בז'ונגנן מכיוון שיש הרבה רופאים זרים שלומדים שם. זה לא מאוד רציונלי, אבל במצבי הקודח אני רוצה לראות רופא בריטי. בית החולים מאובחן כחולה דלקת ריאות. זו הסיבה שהריאות שלי משמיעות את הצליל הזה. נשלחתי לבדיקה של שש שעות.
יום 13
חזרתי לדירה שלי מאוחר אתמול בערב. הרופא רשם אנטיביוטיקה לטיפול בדלקת ריאות, אבל אני לא רוצה לקחת אותם: אני חושש שגופי יהפוך לעמיד בפני תרופות, ואם אי פעם אחלה במחלה קשה, הם לא יעזרו. אני הולך להילחם במחלה באמצעים מסורתיים יותר, אם אוכל.
למרבה המזל, עכשיו אני יודע שמדובר בדלקת ריאות. אני רק בן 25 ובדרך כלל בריא. אני אומר לעצמי שאין סיבה לדאגה.
יום 15
כל הימים מתמזגים יחד.
יום 16
אני מתקשר לאמא שלי באוסטרליה. אני שמחה לשמוע את קולה, גם אם אני לא יכול לעשות יותר מלהסתבך: "אמא, אני מרגישה כל כך רע."
יום 17
אני מרגיש קצת יותר טוב, אבל אני עדיין לא רוצה לתת לעצמי תקווה. כבר עברתי את זה.
יום 18:
הריאות שלי כבר לא נראות כמו חבורות של ענפים שבורים.
יום 19
אני מרגיש טוב יותר. התחלתי להריח את מה שהשכנים מבשלים ואני חושב שבפעם הראשונה כמעט שבועיים אולי יהיה לי תיאבון.
יום 22
קיוויתי לחזור לעבודה היום, אבל לא יהיה לי מזל. דלקת הריאות נעלמה, אבל עכשיו זה כואב לי כמו זורק על החלקה. הכל בוער באפי, ועור התוף שלי עומד להתפוצץ.
יום 24
הַלְלוּיָה! אני חושב שאני יותר טוב. אבל מי ידע שפעת יכולה להיות כל כך גרועה?
יום 36
הלכתי לחנות. ככל הנראה, גורמים רשמיים בסין מודאגים מהנגיף החדש שמתפשט בעיר. יש שמועות על עוצר או מגבלות נסיעה. אני יודע מה זה אומר: קניות בבהלה בחנויות. אני צריך להצטייד במצרכים חיוניים לפני שהכל מתחיל.
יום 37
השמועות היו נכונות. אומרים לכולם להישאר בבית. ממה ששמעתי הנגיף דומה לסוג שפעת העלול לגרום לדלקת ריאות. ובכן, זה נשמע מוכר.
יום 52
הודעה הגיעה מבית החולים, שם התבשרתי כי נדבקתי בנגיף העטרה של ווהאן. אני מניח שאני צריך להיות מרוצה מכך שלא אוכל לתפוס אותו שוב (אני עכשיו חסין).
אבל אני עדיין צריך ללבוש מסכה כמו כולם, אחרת אני מסתכן במעצר. הרשויות הסיניות מקפידות מאוד להכיל את התפשטות הנגיף.
יום 67
העולם כולו כבר שמע על וירוס העטרה. סיפרתי על כך לכמה חברים דרך פייסבוק, ואיכשהו החדשות נכנסו לתקשורת.
יכול להיות שנדבקתי בווירוס כורון בשוק הדגים. זה מקום נהדר לקנות אוכל זול אז אני קונה שם באופן קבוע. ראיתי חדשות היסטריות (במיוחד בתקשורת האמריקאית) כי עטלפים ואפילו קואלות נמכרים בשוק זה, אבל מעולם לא ראיתי זאת. הדבר הכי מוזר ששמתי לב אליו היו פגרים שלמים של חזיר וכבש.
יום 72
יום שלישי, 4 בפברואר. נראה שהעיתונים חושבים שזה נורא שניסיתי לרפא את עצמי במכה חמה. אני מנסה להסביר שבאותה תקופה לא היה לי מושג לגבי המחלה שלי, אבל הם לא רוצים לשמוע אותה. בכותרת הניו יורק פוסט נכתב: "המורה מבריטניה טוען שהוא היכה את נגיף העטרה עם וויסקי חם ודבש." הלוואי שזה היה כל כך קל.
אלכוהול במאבק נגד וירוס הקורונה, אם הוא יכול לעזור, הוא רק חזק מאוד. ורק אם אתה משתמש בו כחומר חיטוי. למשל, משרד הבריאות של גרוזיה מציע למטרות כאלה צ'אצ'ו.
נכון ל -5 במרץ, יותר מ- 95 אלף מקרים של זיהום בנגיף העטרה החדש כבר נרשמו בעולם. מתוכם 80,000 נמצאים בסין, 6,000 בדרום קוריאה, כ -3,000 באיטליה ובאיראן. ניתן לפקח על התפשטות ה- COVID-19 באמצעות ספיישל מיוחד מפות מקוונות.
קרא גם🧐
- 10 אמצעי זהירות המסייעים בהגנה מפני וירוס הכלילי
- 15 עובדות חדשות על וירוס הקורונה אתה צריך לדעת אם אתה מעריך את בריאותך
- 16 תפיסות מוטעות לגבי וירוס כורון שעלולות לעלות לכם בעצבים ואפילו בחייכם