"פיצה ליקוריץ" - סרט חביב מהמועמד לאוסקר
Miscellanea / / January 12, 2022
העבודה החדשה של פול תומס אנדרסון צוללת לתוך אווירת הרטרו של ארה"ב ופשוט מאפשרת לך להירגע.
ב-13 בדצמבר, פיצה ליקוריץ יוצאת לאקרנים ברוסיה. זוהי יצירתו הראשונה של פול תומס אנדרסון המפורסם (לא להתבלבל עם פול וו. עם. אנדרסון - במאי "Resident Evil") מאז 2017. ואז הוציא המחבר את "חוט פנטום", שאליו הוא עצמו כתב את התסריט. הוא היה גם מפיק ואפילו מפעיל. הסרט אסף שש מועמדויות ל"אוסקר" (אך זכה רק באחת), שתיים - ל"גלובוס הזהב" ועוד תריסר פרסים. לאחר מכן, אנדרסון השהה סרט גדול ורק מדי פעם צילם קטעי וידאו.
ועכשיו הוא חזר. וגם עכשיו אנחנו יכולים לומר שזה מנצח. גם בסוף נובמבר, ביום הבכורה בארצות הברית, התמונהפיצה ליקוריץ / קופת מוג'ו הרוויח 141 אלף דולר. נראה שזה קטן מאוד. הם הוציאו אותו רק בארבעה בתי קולנוע, וזה שיא בשנים האחרונות לאוסף לכל אולם.
לאחר מכן, המועצה הלאומית למבקרי קולנוע של ארצות הברית כינתה את "פיצה ליקוריץ" לסרט הטוב ביותר, ואת פול תומאס אנדרסון - לבמאי הטוב ביותר. בגלובוס הזהב קיבלה הקלטת ארבע מועמדויות, בפרסי בחירת המבקרים - כל שמונה. ניתן להמשיך ברישום, אבל בקיצור - היצירה מופיעה ברשימות של כמעט כל הפרסים.
לפעמים סמלים כאלה, ובכלל, התיאורים עצמם בסגנון "אגדת קולנוע האומנים חוזרת" יכולים להפחיד את הקהל. אחרי הכל, רבים רגילים לעובדה שתמונות כאלה, אם לא מסובכות ופילוסופיות מדי, אז מדכאות לחלוטין.
עם זאת, פיצה ליקוריץ היא ההפך הגמור מאמונות כאלה. זה הסרט הכי אדיב וקליל על התבגרות ואהבה ראשונה. למרות שאי אפשר לקרוא לו תמים מדי, כי אנדרסון מציג את העלילה עם הרבה דקויות.
סיפור אהבה של בני נוער. ולא רק
גארי ולנטיין בן ה-15 (בכורת סרט קופר הופמן) בגילו הצעיר כבר שיחק בכמה סרטים. הוא יוצר היכרות בקלות ומגלה כישרון יוצא דופן כמנהל וכאיש מכירות. הצעיר מתאהב באלנה קיין (השחקנית השאפתנית אלאנה חיים) בת ה-25, שכמובן לא רוצה לצאת איתו בהתחלה. עם זאת, הגיבורים יוצאים לדייט, ואז אפילו טסים יחד לניו יורק.
עד מהרה צוללים בני הזוג לתוך ההמולה של הבגרות. גארי מנהל עסק למזרני מים. אלאנה, לעומת זאת, אוהבת בחורים מבוגרים ופוגשת שחקן מפורסם.
על זה, אולי, כדאי לעצור כדי לספר מחדש את העלילה. ראשית, כדי לא למנוע מהקהל את התענוג לצפות בחלק מהסיבובים. ושנית, זה פשוט חסר תועלת לתאר את מה שקורה בטקסט. אחרי הכל, פול תומאס אנדרסון שוב עשה סרט שמבוסס יותר על רגשות וחוויות מאשר על פעולה ספציפית.
לכן, לפי התקציר, נראה שהתמונה היא קומדיה רומנטית טיפוסית המשולבת בדרמת התבגרות. תחילת הקשר בין הדמויות מתרחשת פשוטו כמשמעו בהקדמת הסרט, מדלגת בדהרה על כל השלבים הקלישאתיים המיותרים. ואז הגיבורים כמעט ולא משתנים: הם רק זורקים את עצמם כל הזמן לניסויים, אבל תמיד חוזרים זה לזה. הרי מי בכלל מעז עכשיו לסיים את התמונה בחיבוק בנאלי ובמשפט "אני אוהב אותך"? וזה אפילו לא ספוילר לקרוא לזה, הכל כל כך ברור כשצופים.
אז מה אז הווים "פיצה ליקוריץ" ובמה זה שונה מהבנאלי מֵלוֹדרָמָה? קודם כל, יופי. כל מי שראה לפחות כמה מסרטיו של פול תומס אנדרסון יודע עד כמה הוא מצלם בצורה חלקה ואסתטית. בפיצה ליקוריץ, הוא למעשה נוטש את ההרמוניה של העלילה, ומפרק את התמונה בכוונה לסצנות כמעט לא קשורות. אבל בכל אחד מהם מראה המחבר את מעלת כישוריו. בין אם מדובר בתוספות כמעט מוצמדות לפסקול רטרו או כאילו רוגל על ידי שם מוכשר ווס אנדרסון קישוטי צעצועים בצבעים חמים.
אבל אפילו יותר, התמונה כובשת באווריריותה ובספונטניות שלה. כאן לפעמים אפילו קשה להבין אם התסריט נכתב בצורה ברורה או שהשחקנים יחד עם המחבר אלתרו בלי סוף על הסט. השיחות של הדמויות הראשיות נשמעות קלות מאוד, כאילו הן חברות ממש טובות. וזאת למרות שהדיאלוג הראשון צולם בפריים ארוכים להפליא, יותר מדקה. כל גיבור של הסרט הזה (ויש פה הרבה כוכבים) נראה כאילו הוא לא מתאמץ בכלל ולא מסתדר בתפקיד, אלא פשוט נהנה מהתהליך. וזה מדגיש עוד יותר את התחושות הבהירות שגארי ואלנה חווים.
פיצה ליקוריץ הוא סרט על אהבה במובן הרחב שלה. זֶה רוֹמַנטִי סיפור של מתבגרים ללא דרמה אופיינית ומעט או ללא התפתחות, אבל עם מסירות מלאה. וזה גם ביטוי לאהבתו של הבמאי עצמו לתקופות ילדותו, למוזיקה הנפלאה של אותה תקופה. וסתם געגועים לגיל שבו נראה שאפשר לכבוש את כל העולם בהשתתפות בפרסומות או בפתיחת מועדון פינבול.
סרט התהפך מבפנים
באופן מפתיע, למרות כל הפשטות ואפילו הנאיביות, אנדרסון צילם סרט שרחוק מלהיות מובן מאליו כפי שהוא עשוי להיראות במבט ראשון. הדבר מתבטא הן בצורת ההצגה והן בחלוקת התפקידים.
כבר מההתחלה ברור שהדמות הראשית של התמונה היא גארי. מביך אבל מקסים להפליא, הוא מנסה להפוך לכוכב, אם לא על המסכים, אז בעסקים. אבל כאילו הרקע לחייו מפתח את סיפורה של אלאנה. ובהדרגה יתברר שפיצה ליקוריץ היא יותר עליה. הרי הילדה היא זו שמוצאת את עצמה במצב קשה וחושבת האם כדאי להמשיך את הקשר עם המתבגר. ואחרי הטיול היא מתחילה לחפש דרכים אחרות למימוש עצמי.
כן, ואלנה היא בעלת עקרונות ותסביכים בנושא אינטימיות בתקשורת. והבמאי ישחק בצורה מאוד אירונית, ויבנה את אחד הרגעים הכי מרגשים פשוט על הרצון של הצעיר לראות שדיה של אישה. זה אפילו יותר מצחיק שהסרט יחזור כמה פעמים על "שחקניות שואפות ללא הרף לְהִתְפַּשֵׁט בקולנוע", ו"פיצה ליקוריץ" בעצמה יטפלו בנושא זה בצורה קפדנית ככל האפשר.
כלומר, אנדרסון ברגע מסוים פשוט הופך את הרעיונות שלו החוצה. אם כי בדיחה כזו ניתן לנחש, למשל, רק על ידי התבוננות ברשימת השחקנים. בעבר, את התפקידים הראשיים של המאסטר שיחקו הכוכבים בסדר הגודל הראשון: זוכה האוסקר שלוש פעמים דניאל דיי לואיס, חואקין פיניקס, ג'וש ברולין, פיליפ סימור הופמן. ועכשיו מוקד תשומת הלב תמיד יישאר שחקנים שאפתנים שאינם מוכרים לחלוטין לקהל הרחב. מה זה אם לא הניסיון של אנדרסון לשנות את גישתו לעבודה?
למרות שמבחינת המחבר, האמנים האלה אינם כאלה חדשים. קופר הופמן הוא בנו של פיליפ סימור הופמן הנ"ל, שהלך לעולמו ב-2014. הבחירה של השחקן יכולה להיחשב כמחווה לזיכרון הכישרון שלו. אבל קופר מוכיח כבר מהסצינות הראשונות שהוא ראוי לשחק אפילו עבור במאי כה נכבד. ואלנה חיים היא אחת מחברות להקת חיים, בה היא שרה עם אחיותיה. עבורם, פול תומס אנדרסון צילם כמה סרטונים. ואם תצפו בסרטון לשיר Summer Girl, מיד יתברר מאיפה הרגליים של הסגנון וההתנהגות שלה בתמונה.
מפורסמים יופיעו רק ב"פיצה ליקריץ" בתפקידי משנה. במקביל, כל השחקנים יקבלו את תפוקות הסולו שלהם, וכל סצנה חדשה תיראה מגניבה יותר מהקודמת. לדוגמה, טום ווייטס יקבל מרחב להופעה הבימתית האופיינית שלו. זו, אגב, סיבה, אם אפשר, לראות את התמונה במקור (טוב, או לפחות מאוחר יותר כדי למצוא רגע ברשת). פשוט אי אפשר לשכפל את קולו ואופן הדיבור של ווייטס.
טיול לתרבות של ארה"ב
כאשר במאי שקוע בזיכרונות אישיים או אפילו פשוט מדבר על תרבות מולדתו, קיים סיכון שצופים ממדינות אחרות לא יבינו עד הסוף את סרטו. אפילו בפיד"אל תסתכל למעלה"לאדם מקיי יש עשרות ניואנסים שרק אמריקאים ישימו לב אליהם: מתמונות על שולחנו של הנשיא ועד לבחירת שחקנים לתפקידים מסוימים.
אבל פיצה ליקוריץ מצליחה לשלב בצורה עדינה בצורה מופלאה התייחסויות אינסופיות של תרבות פופ ועובדות היסטוריות עם קו עלילה מובן לחלוטין. פשוט כי אנדרסון מתאים הכל בצורה מושלמת למה שקורה על המסך. אז הוא מזכיר את משבר הנפט בארצות הברית. זה באמת קרה בארץ ב-1973. כפי שמוצג בסרט, אנשים ניפצו תחנות דלק ועסקים קרסו. אבל עובדה זו לא רק יוצרת רקע, אלא משמשת דחיפה נוספת לפיתוח העלילה. ועכשיו הגיבורים כבר חושבים איך למכור להם עוד מזרונים. למרות שלמעשה, אזכור המשבר הכרחי לחלוטין על מנת לצלם סצינה נהיגה להפליא של נסיעה על מכונית שנתקעה.
והבמאי מתייחס באותו אופן לשאר הפניות. מי שיבחין בהם ייהנה מפענוח עובדות בודדות. למשל, שממש לכל גיבור כאן יש אב טיפוס אמיתי. גארי ולנטיין מבוסס על המפיק גארי גצמן, שעדיין עובד עם טום הנקס. ג'ק הולדן, בגילומו של שון פן, הוא מקביל לשחקן וויליאם הולדןשדרות סאנסט». רקס בלאו של טום ווייטס - בבימויו של מארק רובסון, שביים את פייטון פלייס. והדבר הכי מצחיק היה עם בראדלי קופר. הוא גילם את ג'ון פיטרס, מפיק וחברה של ברברה סטרייסנד. זה היה הוא שעבד על הסרט מ-1976 "כוכב נולד". האירוניה היא שבראדלי קופר ב-2018 הוציא את הגרסה המחודשת שלו לתמונה הזו עם ליידי גאגא בתפקיד הראשי.
אבל אם כל השמות האלה לא יגידו כלום למישהו, אז פיצה ליקוריץ לא תהייה גרוע יותר מבחינתו. הסיפור יישאר מהנה ואנרגטי. אחרי הכל, רובם אפילו לא יחשבו שכותרת התמונה עצמה היא התייחסות לשם של חנות תקליטים ישנה. רק שלדעת העובדות האלה זה קצת יותר מעניין לראות מה קורה.
פיצה ליקוריץ הוא אחד הסרטים המבריקים והחביבים של התקופה האחרונה. בתמונה זו, אין שום רוע ושליליות, וכל הפעולות המפוקפקות של הגיבורים נובעות רק מרגשות או טיפשות. לכן, הקולנוע של פול תומס אנדרסון ממש רוצה שייעצו לו כטיפול בערבי חורף עצובים. זה מרומם את רוחך, טובל אותך באווירה של חמימות ורומנטיקה. וזה פשוט מצולם יפה מאוד.
קרא גם🧐
- 7 סרטים בולטים וסדרת טלוויזיה אחת יפה מאוד על הנסיכה דיאנה
- ספר בובה פט הוא כמו תערובת של הסנדק ומלחמת הכוכבים הישנה. וזה מוזר
- 12 הקריקטורות הצפויות ביותר של 2022 לילדים ולמבוגרים
- מאלמנך אימה ועד שובו של טווין פיקס. 13 תוכניות הטלוויזיה המובילות של Showtime
- 15 סרטים טובים משנת 2021 שאולי פספסתם
10 מוצרים שתוכלו לקנות ברווחים במבצע חיסול חורף מאליאקספרס
לאחות מרובת ילדים, לסבתא מתקדמת ולחברה מופנמת: 4 רעיונות למתנה טכנולוגית שתשמח כל אחד