עונה 3 של 'אהבה, מוות ורובוטים' נראית משנית, אבל יש לה הרבה יתרונות
Miscellanea / / May 20, 2022
הפרק של דיוויד פינצ'ר פשוט מהפנט, וכמה פרקים אחרים מזכירים לכם למה המעריצים התאהבו בפרויקט הזה.
ב-20 במאי, שירות הסטרימינג של נטפליקס הוציא עונה חדשה של סדרת האנימציה המפורסמת Love, Death and Robots מאת טים מילר ודיוויד פינצ'ר. אם כי, אם לדייק, היוצרים קוראים לזה "האוסף השלישי". ואכן, יותר הגיוני לשקול את המשך המחצית השנייה של העונה השנייה. זה מובן אפילו לפי מספר הפרקים: האוסף הראשון כלל 18 פרקים, והבא אחריו - 8 ו-9, בהתאמה.
למעשה, נראה שאין הבדל כיצד לחלק את העונות, במיוחד שהפרקים (למעט חריג בודד) אינם קשורים זה לזה. אבל אם תשלבו את החלק השני והשלישי, ההמשך של "אהבה, מוות ורובוטים" ייראה הוליסטי וחזק יותר: הקודם שמונה פרקים רבים נזפו על היעדר ההפתעות ועל שפע ההיגיון הפילוסופי.
כעת הפרויקט חזר לאווירה שכבשה את הקהל בהתחלה. לפרקים החדשים יש יותר מגוון, אלימות ונושאים פרובוקטיביים. הנה רק כמה מהם שנראה כחזרות עצמיות. אבל סדרות בודדות כל כך מרשימות שהן מפצות על כל החסרונות.
תרגילי המשך ואנימציה מיותרים
באופן מפתיע, הפרק החלש ביותר של האוסף הוא הראשון. יתר על כן, הוא ממשיך ישירות את הסיפור המפורסם "שלושה רובוטים", שהיה אהב על ידי הקהל עוד בשנת 2019. חברה מוכרת כבר ממשיכה במסע שלה בעולם הפוסט-אפוקליפטי, ומגלה מדוע האנושות מתה.
נראה שזה אותו הומור. אבל יש תחושה שהמחברים מנסים להסביר בפירוט את האנקדוטה המצחיקה פעם. וכולם יודעים שהדרך הטובה ביותר להרוג בדיחה היא ללעוס את המשמעות שלה. בנוסף, המוסר שמובלים אליו באופן כפייתי ברור מדי. כאילו מישהו לא יודע שעדיף לשמור על איכות הסביבה, ולא להסתגר בבונקרים.
בנוסף, ישנם מספר פרקים בעונה שישמחו אתכם בפן ויזואלי ואפילו בעלילה מצחיקה, אך בוודאי יישכחו מיד. למשל, הסדרה "Kill Team Kill" של ג'ניפר יו נלסון (באוסף הקודם היא צילמה את "Star Team"). זה טהור סרט פעולה על צוות כוחות מיוחדים שנמצא במלחמה עם מפלצת. נראה שאפילו ההומור מגיע מהטורף ומסרטים אחרים של שנות השמונים. אמנם ראוי לציין שהבמאי הפעם לא עבד עם Blur Studio של טים מילר, אלא עם צוות אחר. והוויזואליה מתאימה בצורה מושלמת לתוכן.
או, נניח, "החולדות של מייסון" קומי גרידא על מלחמתו של איכר עם מכרסמים מפותחים. העלילה מבוססת על הסיפור הקצר באותו השם מאת ניל אשר ומאפשרת פשוט להירגע בין סיפורים רציניים יותר.
אבל אולי הבולט מבין הניסויים הוויזואליים ללא סאבטקסט עמוק הוא הפרק של ליל המיני-מתים. דמיינו את העלילה של סרט קלאסי על מְטוּמטָם, שמתפתח לאחר מכן לאפוקליפסה עולמית. זוג עושה אהבה בלילה בבית קברות, הם מותקפים מיד על ידי המתים המהלכים, ועד מהרה המוני מפלצות כבר תוקפים את כל המדינות. ואז מצטרפים אליהם מוטאנטים ענקיים.
עכשיו דמיינו שכל זה מוצג כקריקטורת בובות, כאילו מישהו הניח על השולחן את הצעצועים ואת ערכות הבנייה האהובות עליו. ואפילו הזווית היא תמיד כזו שהצופה מסתכל על המתרחש מלמעלה. שילוב מדהים ומטורף.
גם הסוף מרשים, שבו גם מצחיק וגם מראים במדויק שגם קונפליקט עולמי כזה הוא דבר של מה בכך במסגרת היקום.
אבל כמה פרקים חיים וכמעט מזעזעים
כדי להוכיח שהאוסף השלישי התברר כראוי לתשומת לב, מספיק להזכיר פרט אחד: המפורסם דיוויד פינצ'ר ביים סרט מצויר בפעם הראשונה. אולם כאן יש קצת אירוניה: מבין הסרטים הקצרים התברר שהפרק שלו הוא הארוך ביותר, ניכר בבירור שמסגרת האנתולוגיה אינה חלה על הבמאי.
אולם הפרק בן עשרים הדקות "Bad Ride", מצד אחד, טס ממש בנשימה אחת, מצד שני, הוא נראה כמו סרט מן המניין. העלילה מספרת על צוות הספינה, המותקף על ידי סרטן חי ענק. אחד המלחים ממש נזרק לאכילה על ידי מפלצת, והם נכנסים להסכם. פינצ'ר צילם את הפרק במיטב המסורות של הפנטסטי מוֹתְחָן. הנה גיבורים מעורפלים, ומטרות נעלות שגורמות לך ללכת לרשעות. ואפילו מבחינה ויזואלית, "Bad Ride" היא עבודת פינצ'ר טיפוסית, עם ערכות צבעים קרות והבזקי כתום.
אבל מלבד פינצ'ר, יש למה לשים לב בעונה השלישית של "אהבה, מוות ורובוטים". אז, טים מילר לא מפגר מאחור, לאחר שביים את "נחיל" הפילוסופי והחברתי על אדם שלומד צורת חיים אחרת ורוצה להשתמש בה למטרותיו שלו. בסדרה יש ממש כל מה שהקהל התאהב בו בפרויקט: אֵרוֹטִיוּת, אנימציה פוטוריאליסטית מעורבת בנופי פנטזיה ויצורים. וכמובן, הטוויסט האחרון המצמרר. למרות שיש תחושה שלמילר, בניגוד לפינצ'ר הנ"ל, לא היה מספיק זמן. בפתאומיות מדי, הוא קופץ אל הסוף.
ולבסוף, ראוי להזכיר את החזרה המרכזית: את הפרק האחרון ביים אלברטו מיילגו ואולפן pinkman.tv. הצוות הזה הוא שהעלה את העד בעונה הראשונה, שבה הבחורה בורחת מהרודף שלה.
העבודה החדשה "Jibaro", שבה אתה יכול לזהות באופן מיידי את הסגנון של המחבר, שונה בתכלית מהסיפור הקודם. זו פנטזיה על חירשים אַבִּיר, שעומד מול הצפירה שהרגה את חבריו. הפרק לפעמים נראה עצבני מדי בגלל העריכה הפתאומית של הסאונד: לפעמים הוא פשוט כבוי כדי להעביר את רגשותיו של הגיבור. אבל מצד שני, המפגש של שתי דמויות, שמתפתח לריקוד אירוטי ואכזרי, פשוט מהפנט.
אין צורך לתאר ביתר פירוט כל פרק בקולקציה החדשה. יתר על כן, אתה יכול לצפות בסרט ההמשך תוך כמה שעות בלבד. אפשר פשוט לומר שאחרי חלק שני איטי יותר ופחות בלתי נשכח, הסדרה חוזרת לשורשים. זו שוב אנתולוגיה קשוחה ומגוונת מאוד, שעלילותיה מבוססות על אותם שלושת נושאים מהכותרת: אהבה, מוות וקצת רובוטים.
קרא גם🧐
- 25 סרטים על רובוטים וסייבורגים לאוהבי מדע בדיוני
- 10 קריקטורות נהדרות על רובוטים לילדים ומבוגרים
- מ-'Darkness' ל-'Lupin': 20 סדרות נטפליקס הלא-אנגלית הטובות ביותר
ההצעה הטובה ביותר של השבוע: הנחות מחנויות אליאקספרס, למודה, מיקסיט ועוד