למה 'בית נייר: קוריאה' הוא הדוגמה המושלמת לעיבוד מחודש לסדרה

סדרת בית הנייר החלה בערוץ הספרדי אתנה 3 במאי 2017. עם זאת, כמה חודשים לאחר מכן, זכויות הסטרימינג הבינלאומיות נרכשו על ידי שירות הסטרימינג נטפליקס. הפלטפורמה ערכה מחדש את הפרקים, הוסיפה את השם Money Heist בשפה האנגלית והוציאה אותו כפרויקט מקורי משלהם. זה היה אז שכל העולם התחיל לדבר על "בית הנייר".

הסדרה רצה במשך חמש עונות והסתיימה ב-2021. עם זאת, כבר ב-24 ביוני 2022, הופיעה גרסה חדשה של התוכנית בנטפליקס: גרסה מחודשת של Paper House: Korea. במקור ובגרסה האנגלית ישנה גם כותרת משנה "Single Economic Zone".

כדאי להזהיר מיד: הגרסה המחודשת עוקבת מקרוב אחר עלילת הפרויקט הקודם. לכן, מי שאהב את "בית הנייר" הספרדי עשוי להשתעמם: רוב האירועים ידועים מראש. עם זאת, יש הפתעות לאניני טעם, במיוחד בעלילה עצמה.

סדרה חדשה - דוגמה להפניה מַהֲדוּרָה מְחוּדֶשֶׁת. הוא שומר על הרוח של אותו "בית נייר", אבל רושם את העלילה בסביבה אחרת לגמרי ואפילו בזמן. לכן הגרסה הקוריאנית כל כך טובה.

1. הסדרה שומרת לחלוטין על האווירה של המקור.

העלילה הבסיסית זהה בשני הפרויקטים: פושע מבריק בשם פרופסור אוסף צוות ססגוני כדי לבצע את השוד הגדול ביותר בהיסטוריה של המדינה. הוא נותן לכל הכפופים לו סימני קריאה בצורת שמות ערים ומפתח תוכנית ברורה.

פושעים פורצים למוסד שבו הם מאחסנים ומדפיסים כסף ולוקחים בני ערובה. הם מתכננים לא רק להוציא את עתודות המטבע, אלא גם להחתים שטרות חדשים, ואז לחפור ולברוח. שוב ושוב נראה כי הגיבורים נמצאים במצב חסר סיכוי: המשטרה והשירותים המיוחדים מקיפים מיד את הבניין. עם זאת, הפרופסור חוזה ממש את כל פעולות המתנגדים.

ברור שצירוף מקרים מוחלט של העלילות ירגיז את מי שאהב את "בית הנייר" המקורי וחלם לראות משהו חדש. אבל הפרויקט צולם לשוק אחר. קודם כל, לצופים קוריאנים, שלעתים קרובות לא אוהבים תוכניות טלוויזיה מערביות. במיוחד נטפליקס אפילו לא תרגמו את בית הנייר לשפתם.

בהתחשב עד כמה סדרות קוריאניות פופולריות באתר (זכור לפחות "המשחק של דיונון", "Hell Calling" או "Zombie Kingdom"), ההחלטה ההגיונית ביותר היא לבצע רימייק. זה מושך צופים ממדינות אסיה למסכים, ופשוט את אלה שלא אוהבים פרויקטים אירופיים. יתרה מכך, ברור שהושקע יותר כסף ב"בית הנייר" הקוריאני מאשר בעונה הראשונה של המקור: התוכנית החדשה נראית הרבה יותר יקרה.

אבל במקביל, "בית נייר: קוריאה" חוזר על סצנות רבות כמעט פריים אחר פריים. יתרה מכך, המחברים ניגשו לבחירת השחקנים בצורה אחראית ככל האפשר. דמויות משניות, כמו מוסקבה, אוסלו והלסינקי, דומות לחלוטין לדיוקנאות של הדמויות המקוריות. טוקיו, שמנקודת המבט שלה מתנהל הקריינות, נראית שונה מאוד, אבל שומרת על שילוב של חוצפה ופגיעות. במילה אחת, בפרויקט כולו אין גיבור אחד שלא יתאים לטיפוס.

עם זאת, מספיק לפתוח את רשימת הפרקים של שני "בתי הנייר" כדי להבין שהעלילה מוצגת בצורה קצת שונה. הגרסה הקוריאנית שודרה שישה פרקים שנמשכו למעלה משעה כל אחד. החלק הראשון של המקור כלל 13 פרקים קצרים יותר. אז הקצב של הסיפור קצת שונה. בנוסף, מערכת היחסים של כמה דמויות נחשף מוקדם יותר. נראה כי מחברי העיבוד החליטו לתקן מעט את החסרונות של המקור ולהאיץ את העניינים. אפשר להתווכח אם זה השתפר.

2. "בית נייר: קוריאה" מתאים את הפעולה לפמליה הנוכחית של המדינה

כבר בטיזר של הסדרה, המחברים קלעו מעט את אניני המקור. כולם יודעים שבגרסה הספרדית, הדמויות לבשו את המסכות של סלבדור דאלי. הם אפילו הפכו לסוג של סמל למעריצים - לא פופולרי כמו גאי פוקס מהסרט"V מייצג ונדטה", אבל ניתן לזיהוי.

בפרומו קצר לסדרה החדשה, הפרופסור מסתכל על הקיר, שבו תלויות כמה גרסאות של מסכות בבת אחת, ונראה שהוא מושיט יד לאותה דאלי. אבל למעשה, כבר בטריילר ועל הפריימים הראו שהדמויות ילבשו מסכות של האהו. לפישוד כסף קוריאה: Park Hae‑soo חושף את המשמעות האמיתית של המסכה; Jun Jong-seo אומר שטוקיו בניגוד ל-Original One / חדשות 18 השחקן פארק הא-סו (הוא התפרסם אחרי משחק הדיונון, ועכשיו דמותו היא ברלין), הם קשורים לפולקלור לאומי ולביקורת על בעלי השלטון.

אבל המחברים לא הגבילו את עצמם רק לשינוי מיקום ולאלמנטים קוריאניים. אולי מי שצפה במקור יופתע לגמרי מהפעלת הסדרה החדשה. הרי ההקדמה מלמדת שכעת העניין מתפתח בעתיד. כלומר, בשנת 2025, מתי צְפוֹנִי ודרום קוריאה הכריזו על הפסקת אש ופתחו אזור כלכלי משותף. גם התדמית של טוקיו עצמה השתנתה. כעת מדובר בנערה ששירתה בצבא צפון קוריאה, ולאחר פתיחת הגבולות היא עברה מיד מפיונגיאנג לסיאול.

בחלק זה, בית נייר כבר מדבר על נושאים שחשובים במיוחד לקוריאה. מצד אחד, זה נראה כמו חלום ששתי המדינות אכן יפסיקו מתישהו את הסכסוכים ביניהן. מצד שני, העלילה נכנסת מעת לעת לביקורת על הקפיטליזם. הצפון קוריאנים עוברים דרומה בחיפוש אחר חיים טובים יותר, אך מתמודדים עם הונאה, מחסור בעבודה ובעיות אחרות. נושאים אלה נראים מציאותיים במיוחד אם אתה מכיר את ההיסטוריה של חלוקת גרמניה. בערך באותו אופן, תושבי מזרח ברלין בשנות ה-80 ברחו מערבה, אך מצאו את עצמם בתנאים קשים.

אפילו עלילת הפעולה עצמה מתייחסת לא רק לרצון לגנוב כסף, אלא לחלומות על שינויים בעולם וצדק: גם לטוקיו וגם לפרופסור יש מניעים נאצלים.

בחלק העיקרי של הסדרה יתרחקו מהנושא הזה, אבל עדיין, אלמנטים בודדים יזכירו באופן קבוע ש"בית נייר" הוא בחלקו דרמה על שתי קוריאה. גם בין בני הערובה יש עימותים קבועים בגלל המוצא. וסוכנויות מודיעין מצפון קוריאה מתעקשות על שיטות קשוחות יותר מהמשא ומתן מהדרום.

3. "בית נייר: קוריאה" הוא פרויקט בינלאומי באופן מפתיע

לסיום, ראוי להזכיר עוד נקודה אחת שתרגיז מעט את מעריצי הקלאסיקה סדרה קוריאניתאבל ישמח את כולם. כמו משחק הדיונון, הסרט החדש תוכנן כך שיהיה קל לצפייה בכל מדינה.

עצם הרעיון של המקור עוזר למחברים: למשל, קל להבין את שמות הדמויות הראשיות, מכיוון שהם מטופלים בשמות הערים. ובכלל, האקשן המרכזי של "בית הנייר" ברובו מתרחש בתוך בניין אחד, והרוב המכריע של הדמויות החשובות הן ארכיטיפים המוכרים מהקולנוע הפופולרי.

זה שולל מהסדרה חלקית את הקסם הקוריאני הטהור שחובבי דרמה כל כך מעריכים. אבל זה הופך את הפרויקט למסיבי יותר.

"בית נייר: קוריאה" יהיה משעמם לצפייה למי שמכיר את המקור בעל פה - רק הקדמה בלתי צפויה תתחבר. אבל השאר מקבלים הזדמנות חדשה לראות את הסיפור שפעם כבש מיליוני מעריצים. הגרסה המחודשת צולמה באהבה ברורה לפרויקט הישן, כך שהוא כמעט לא מפסיד לו.