עסק בפנסיה: 4 סיפורים של אנשים שלא פחדו לעשות את זה

אנשים רבים חושבים שפתיחת עסק בגיל מבוגר יותר היא מסוכנת. עם זאת, הגיבורים והגיבורות שלנו מוכיחים שהמשחק שווה את הנר. הם סיפרו לנו איך הם הרגישו כשפרשו ואיך החליטו ללכת לעסקים.

"בהתחלה התביישתי ללכת לחנות ולקנות חרוזים"

- איך הרגשת אחרי שיצאת לפנסיה?

- יש לי הרבה זמן פנוי. אני אדם אנרגטי, אני לא יכול לשבת בחוסר מעש. במשך שנתיים הוא עסק בגילוף עץ, אבל אז העסק הזה הפך איכשהו למשעמם. והתחלתי לחפש את עצמי.

איך התחלת לייצר תכשיטים?

פעם הייתי במוסקבה עם קרובי משפחה. אחד מהם עסק בעבודת חרוזים. אהבתי את הדרך שבה היא רקמה את הסמל. ואז חשבתי: "זה נראה לא עניין של גבר." אבל החלטתי לנסות.

בהתחלה התביישתי ללכת לחנות ולקנות חרוזים. מוכרות שאלו: "למי את קונה? אתה עושה את זה בעצמך?" סירבתי.

אתה מבין, חונכנו קצת אחרת. לדור שלנו יש רעיון שעבודה היא זכר ונקבה. אבל עכשיו שיניתי את דעתי. אגלי מאוד מעניין. לכן, אני מספר לכולם בשלווה על התחביב שלי.

איך התחלת למכור את המוצרים שלך?

– לאחר שסיימתי כעשרה ציורי חרוזים, החלטתי לעבור לדברים מורכבים יותר: התחלתי לייצר עגילים, סיכות, שרשראות, צמידים. ומכיוון שלא היה איפה לשים אותם, נתתי אותם לחברים.

ואז הבת שלי מצאה את שוק הסבתות הרוסיות, שם הן מוכרות פריטים בעבודת יד. הם הציעו לי לא לשים את המוצרים שלי בקופסה, אלא לנסות להרוויח עליהם קצת כסף נוסף. העניין הלך. לא אומר שאני מקבל מזה הרבה, אבל זה נחמד. במיוחד כשאתה שולח מוצר, ואז אתה מקבל מכתב שאתה מאוד אוהב אותו.

כמו כן, יש לי בת בארגנטינה. היא גם מוכרת שם חלק מהמוצרים שלי. אני לא שואף לרווחים גדולים, זה רק בשביל הנשמה.

כמה מוצרים מיוצרים בחודש?

- אני לא יושב, אני לא חורש. ברוגע, בלי להתאמץ, תוך יומיים אני מחלק סיכה-מטריושקה. אני יכול להכין כמה זוגות עגילים ביום. אם אנחנו מדברים על מוצר מורכב יותר, החשבון יכול להימשך שבועות. למשל, אשתי ואני היינו בארמניה, קנינו שם צמיד יפהפה. זה היה עשוי מאבנים, ואני עשיתי עותק שלו מחרוזים. זה לקח בערך שבועיים - היו הרבה אריגים.

איזו עצה היית נותן לאחרים?

- אני רוצה להגיד לכולם: אדם צריך לחפש את עצמו ולמצוא את הנישה שהכי מעניינת אותו. אז החיים יהיו יותר מעניינים, והרצון יהיה למשהו. אתם מבינים, יש לנו עכשיו כמה ימים שמחים, אנחנו חייבים ליצור לעצמנו רגשות.

בנפרד, אני רוצה לייעץ לדור שלנו למצוא מה לעשות. אם אתה יושב על הכיריים עם רגליים משתלשלות, אז שום דבר טוב לא ייצא מזה. סביר להניח שתתחיל להסתכל לתוך הבקבוק.

"אתה צריך להכות על כל הדלתות"

מה הרגשת כשפרשת?

- עם הפרישה הגיע הרבה זמן. אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה וכמה שאתה רוצה. ובכל זאת, כשאתה עובד, אין מספיק זמן ליצירתיות. אז שמחתי.

חלקם מפחדים לפרוש. הם חושבים: אני אשב בבית ואספר את הפצעים שלי. במיוחד אם האנשים האלה בודדים - לא לכולם יש ילדים ונכדים בקרבת מקום. אז אני חושב שיצירתיות היא הסחת דעת טובה במצב הזה. זוהי תרופה, פורקן, חבל הצלה.

— איך התחלת לסרוג וליצור עיצוב הבית?

"תמיד הייתי מעצב בנשמה. בהתחלה היא הכינה בגדי נייר לבובות קרטון. אחר כך למדתי לסרוג בגיל 7-8. הלכתי לבית הספר לתפירה.

תמיד רציתי לעשות דברים במו ידיי. ואתה מבין שבתקופת ברית המועצות לא היה שפע כזה של דברים אופנתיים. ואנחנו הבנות רצינו משהו יוצא דופן.

בשנת 1990 נולדתי בַּת. השנים היו קשות אז - בלי כסף, בלי משכורת. תפרתי בגדים לילד מהדברים הישנים שלי. קשר את כולם במשפחה.

ואז זה היה הכרח. אבל בפנסיה לא עזבתי את התחביב הזה. בשנת 2016 התחלתי רק לסרוג ולסרוג. ואז איכשהו ראיתי חוט סרוג וחליתי בו. ואז היא הייתה בשיא האופנה, והתחלתי לסרוג ממנה סלים ותיקים.

אבל אני לא יכול לעשות את אותו הדבר במשך זמן רב - אני רוצה משהו חדש. לכן, עד מהרה התחלתי להסתכל על מקרמה. לא ניתן להשוות מוצרים המיוצרים בטכניקה זו לאלה שהיו לפני 30-40 שנה. זה שיר! בפינטרסט וב-YouTube, אני מסתובב במשך שעות, בהשראת מה שאנשים עושים.

באופן כללי, אני נהנה מהתהליך. החרטה היחידה שלי היא שיש לי דירה קטנה והיא כבר תלויה בעבודות שלי. אם היה קוטג', אפשר היה לעשות פאנל על כל הקיר!

איך התחלת למכור את המוצרים שלך?

- בשנת 2016, הבת שלי שאלה אותי: "למה אתה לא נרשם ברשתות חברתיות? כעת כל המוצרים שלהם נמכרים דרכם. בשבילי אז זו הייתה איזו מילה לא מוכרת.

אבל נרשמתי, התחלתי ללמוד קורסים איך לעצב ולפתח את שלי חֶשְׁבּוֹן. ובהדרגה זה התחיל. עכשיו יש לי כבר 6-7 חשבונות.

אפילו הייתה לי חנות משלי ב-Etsy - שם החלפתי את המוצרים שלי ואת כיתות האמן שלי באנגלית. זה מאוד נוח - אתה מקליט פעם אחת, ואז אתה כל הזמן מקבל הכנסה פסיבית.

אבל המפרנס העיקרי שלי, כפי שבעלי קורא לו, הוא מגף חג המולד. לפני השנה החדשה, המוצרים שלי מפוזרים בכל העולם: מאוסטרליה ועד אמריקה. זה רב המכר שלי. (מכיוון שהאתר של Eatsy לא זמין לרוסים מאז 2022, לודמילה ולדימירובנה לא יכולה יותר למכור את עבודתה בחו"ל. - משוער. עורך)

אני זוכרת שאפילו איכשהו צילמתי תמונה טובה עם מגף - אז התחילו לגנוב לי אותו! נאלצתי לכתוב לשירותי תמיכה, להתלונן על הפרת זכויות יוצרים... באופן כללי, העבודה הידנית שלנו מאוד אהובה בחו"ל.

כמה מוצרים מיוצרים בחודש?

אתה יודע, בדרכים שונות. ייתכן שהמכירות לא יהיו במשך מספר חודשים. ואז אני טווה משהו לנשמה: פנלים, מדפים תלויים, לוכדי חלומות, עץ החיים. אחרי הכל, אתה יכול לתת את זה למישהו במתנה!

אבל הלאה שנה חדשה בדרך כלל תמיד חסימה. אני זוכר שפעם הם התקשרו אליי ואמרו לי: "ליודמילה ולדימירובנה, את צריכה 20 מלאכי חג המולד למסיבה ארגונית, את מוכנה לקחת את זה?" אני אומר, "מה השעה?" תשובה: "שבוע".

20 מלאכים בשבוע! יש כל כך הרבה עבודה בחוץ! צריך לסרק אותם בקפידה רבה, ללכה, לייבש... אני אומר: "תן לי לפחות עשרה ימים." כתוצאה מכך הצלחתי לעשות הכל, ואז הלקוח כתב לי מילות תודה כל כך טובות!

ובשנה שעברה, מסיבות משפחתיות, גרתי בחצי האי קרים ממרץ עד ספטמבר. אז שם הצלחתי להשתתף ביריד בעבודת יד תמורת 100 רובל בלבד! מכרתי עליו 30 שקיות: רשתות, קונים, שקיות מחרוזת.

לכן, אין לי שום נורמה לחודש: לא עבה או ריקה.

איזו עצה היית נותן לאחרים?

- ראשית, אם יש לך כישרון למשהו, אל תפחד לייצר ממנו רווחים. אתה צריך להכות על כל הדלתות, להכריז על עצמך. לדוגמה, אני לא רק מוכר מוצרים, אלא גם משתתף בהצלחה במבצעים שונים ובפסטיבלים אזוריים של יצירתיות, מארגן תערוכות של העבודות שלי.

שנית, לעבודה ידנית יש תכונות חיוביות רבות: היא מרגיעה את העצבים, מסיחה את הדעת, מפתחת חוש טעם. אני ממליץ לכולם לעשות עבודת רקמה.

"הרגשתי כמו סוס שמושך מחרשה כל חיי, שלא היה רתום"

מה הרגשת כשפרשת?

"אולי זו השוואה קצת גסה, אבל אני איכר מטבעי. לכן, לאחר הפרישה, הרגשתי כמו סוס שמושך מחרשה כל חיי, שלא היה רתום. לא ידעתי מה לעשות עכשיו, איפה לדחוף את האף.

הפעם הראשונה הייתה יוצאת דופן. אני לא יכול לשבת מול הטלוויזיה בזרועות שלובות. בשעה 6 בבוקר אני מתערער וכמוצא אחרון מתחיל לסדר משהו ממקום למקום. לא מצליח לישון. אני צריך לעבוד.

עבודות בית, סריגה ויצירה עזרו לצאת מהמצב הזה. רְהִיטִים.

— איך התחלת לסרוג וליצור מוצרי עץ?

- בשנים האחרונות לפני הפנסיה עבדתי במשמרת: חודש - בצפון, חודש - בבית. היה הרבה זמן פנוי. ובכן, ניסיתי לסרוג בשביל הכיף. הייתה לנו מכונת סריגה טובה והרבה חוט - הכל פשוט שכב בטל.

פעם אשתי עסקה בסריגה. עם זאת, מאוחר יותר היא החלה לסבול מבעיות בריאות, והיא סירבה לעסק זה. עם זאת, היא לא התנגדה ללמד אותי ולתת עצות.

אז לאט לאט התחלנו לסרוג צעיפים, כפפות, גרביים לילדים ולנכדים. הם אהבו את זה.

ואז, בערב ראש השנה, הבת שלי ראתה צבי עשוי דיקט איפשהו באינטרנט ואמרה: "אבא, קנה לי אחד!" למדתי את הצבי הזה והבנתי שאני יכול לעשות אותו הרבה יותר יפה, נקי ומסודר. ניסרתי את הילדים של הצבאים האלה. הם אהבו את זה.

איך התחלת למכור את המוצרים שלך?

- פעם אחת, חברות שלי באו אל הבת שלי, ראו את החפצים הסרוגים שלנו והתחילו לשאול: "אפשר גם?" מה אני? לקחתי והתחברתי. אני לא אוהב לשבת בחוסר מעש.

ואז הבת רצתה סוס נדנדה לילדים. פיתחתי את העיצוב בעצמי, הכנתי את השרטוטים. הוא הביא לנכדתו "גרסת טיוטה" - מוצר לא נקי. ואיך היא ישבה על זה סוּסאז לא רציתי למסור את זה. איכשהו נבחר לסיים. היא מאוד אהבה את זה. שוב, חברים הגיעו לילדים ורצו את אותם ילדים.

ההזמנות נעלמו. הייתה הכנסה קטנה. לפחות לחומרים מתכלים - חוט, דיקט, מחטים למכוניות.

כמה מוצרים מיוצרים בחודש?

אני לא יושב ליד מכונת הסריגה כל הזמן. הכל תלוי במספר ההזמנות בחודש מסוים. למשל, לפני ראש השנה קיבלנו בקשה ל-50 כובעים. המועדים היו צפופים - זה היה רק ​​שבוע. הייתי צריך לעבוד קשה כדי להיות בריא, למרות שאשתי ובתי עזרו. לבד, לעולם לא אגיע בזמן. אבל עכשיו נגמרו החגים, ושוב יש מעט הזמנות.

איזו עצה היית נותן לאחרים?

"ראשית, אתה צריך לנסות לא לשבת בחוסר מעש.

שנית, כל עבודה זוכה לכבוד אם היא מביאה סיפוק גם לך וגם לאנשים סביבך. במובן זה, גורם חשוב הוא לראות את התוצאות של העבודה שלך. כשאני מקבל SMS: "ניקולאי פטרוביץ', תודה! מאוד אהבנו את המוצר שלך", אני מבין שהתמריץ המוסרי הזה חשוב לי יותר מהחומרי.

"אני בפנסיה - אני פנוי"

מה הרגשת כשפרשת?

- פרשתי עם הרגשה "הורה, סוף סוף אתה לא צריך ללכת לעבודה!" לא אהבתי אותה. הנהלת חשבונות לא הייתה לטעמי.

אז כבר ידעתי שאיצור תכשיטים. זה דבר אהוב באמת - בכל רגע שתרצו לעשות את זה.

איך התחלת לייצר תכשיטים?

"אני עושה עבודת רקמה מילדות. אמא שלי לימדה אותי הרבה - בתקופה הסובייטית כולם ידעו איך לִתְפוֹר ולסרוג. אבל אז, כשהיה קל יותר לקנות דברים שונים, הפסקתי לעשות את זה. הצורך נעלם.

שוב התעניינתי בעבודת רקמה ב-2011. הבת שלי יצאה לחופשת לידה. וכמו אמהות רבות בתקופה זו, היא מצאה לעצמה עיסוק בהסחת דעת - חרוזים.

כשהיא הראתה לי את הצמידים שלה, כל הזמן אמרתי: "אה, הנה יהיה כזה חרוז, והנה - כזה." לזה היא ענתה לי פעם: "אמא, קחי את זה ותעשי את זה בעצמך." חשבתי, "למה לא?"

כל כך אהבתי! אבל מצאתי עסק חדש לעצמי, לא זהה לזה של הבת שלי. שלט בטכניקת ה-soutache. בתחילה, זה היה שמו של חוט טקסטיל עם חריצים, שבתקופות טרום המהפכה נתפר על בגדים כקישוט. עכשיו, עגילים, סיכות, תליונים נעשים בשיטה דומה.

כל הקרובים אלי תמכו בי: בתי, בעלי ואמי. אמא שלי תהיה בת 90 השנה. היא מספרת לכל החברים שלה שהיא ראתה אותי בטלוויזיה, קראה איתי ראיונות.

היה לי מזל: המשפחה שלי לא רק תומכת בי, אלא גם גאה בי.

איך התחלת למכור את המוצרים שלך?

"בהתחלה עשיתי את זה רק בשביל עצמי. ואז הבת שלי התחילה למכור אותה ואת התכשיטים שלי ביריד האמנות. אפילו פתחנו איתה חנות קטנה ברשתות החברתיות.

אבל עד מהרה היא עזבה צו והפסיק לעשות עבודת רקמה. ואז מצאתי את הסבתות הרוסיות. התחלתי למכור את רוב התכשיטים שלי דרך הפלטפורמה שלהם.

הם גם נתנו לי המלצות לגבי מה שאנשים קונים לעתים קרובות יותר. הבנתי שהרבה אנשים קונים סיכות, במיוחד עם גיבורים מפורסמים. לכן, עכשיו, למשל, אני מכינה קישוט עם ינשוף הדוויג מהארי פוטר.

כמה מוצרים מיוצרים בחודש?

"לפני המגיפה מכרתי שני תכשיטים בשבוע. אחרי שהביקוש ירד: המשבר האט את הכל. עכשיו קורה שאני מכינה רק סיכה אחת בחודש.

הקצב הואט, למרבה הצער. לכן, יש מחשבות לשלוט בפלטפורמה חדשה - טלגרם, למשל. ובכל זאת, אני רוצה לעשות יותר. אם הקישוטים שוכבים סתם כך, זה לא מעניין.

אבל אני לא עצוב: אני שולט בסוגים חדשים של עבודות רקמה, אני מצייר. אין לי עבודה עיקרית. אני בפנסיה - אני פנוי.

איזו עצה היית נותן לצעירים ולמבוגרים יותר?

- עצה ראשונה: לעולם אל תפחד שינוי משהו בחיים שלך. התחלתי לייצר תכשיטים בגיל 55 ואני שמחה שקיבלתי החלטה כזו! עדיף לנסות ולהבין שאתה לא אוהב משהו מאשר לחשוב כל חייך: "אה, הייתי צריך לעשות את זה מוקדם יותר, אבל נבהלתי."