"שִׁחרוּר". מדוע מותחן העבדים של וויל סמית היה משעמם
Miscellanea / / April 05, 2023
אולי הבעיה העיקרית היא שיוצרי הסרט היו להוטים מדי לזכות באוסקר.
ב-9 בדצמבר, Apple TV+ הציגה את הסרט "Liberation". את הסרט ביים אנטואן פוקווה ("יום האימונים", "שמאלנים"). נכתב על ידי ביל קולאז' (Exodus: The King and the Gods, Assassin's Creed, Divergent, פרק 3: Beyond the Wall). בכיכובם של וויל סמית' (גברים בשחור, אני אגדה), בן פוסטר (רכבת ליומה, המכונאי), צ'ארמיין בינגווה (הקרב הטוב).
הסרט מספר על שנות העבדות האחרונות בארצות הברית. העבד פיטר מצותת לשיחת המשגיחים ולומד שצבא האיחוד יוצר "גדודים צבעוניים" ומנסה לשחרר את השחורים. לאחר מכן, הוא מארגן בריחה. עושה את דרכו בין הביצות של לואיזיאנה, הוא מנסה להגיע לצבא כדי שיוכל לחזור לבעליו לשעבר ולשחרר את משפחתו.
מעניין שהתמונה מבוססת על אירועים אמיתיים. בשנת 1863, האפרו-אמריקאי גורדון נמלט מעבדות בהליכה של 129 מייל ב-10 ימים. תצלום של גבו, מושחת בשוט, הפך לאחד מסמלי העבדות.
אין מתח
מהמסגרות הראשונות עולה שהמשגיחים הורגים את העבדים על כל טעות ואי ציות. זה חל על כל הגיבורים מלבד הראשי. דמותו של וויל סמית' מודגשת לפחות שלוש פעמים בסרט, אבל בכל פעם משהו מונע את הביצוע. הנוסחה הקלאסית "הוא לא ימות, כי זו הדמות הראשית" מורידה כל כך את המתח, והצלות אינסופיות רק מחמירות את האפקט.
ברגע שהגיבור בורח, יש תחושה של רדיפה. כלב נובח מרחוק, נשימתו הכבדה של וויל סמית', יריות של סוסים דוהרים - נראה שהסכנה קרובה. אבל בערך בדקה ה-40 של הסרט, התחושה הזו נעלמת. שמירה על מתח לאורך כל התמונה היא משימה קשה, אבל פוקואה נכשלה בה מהר מדי. כתוצאה מכך, במחצית מהסרט מתרחשים אירועים צפויים שאינם גורמים לרגשות.
הם מנסים למלא התפתחות מתוכננת מדי של אירועים בבעיות נוספות של הגיבור, אבל זה מתברר רע. לדוגמה, ממש בתחילת המרדף, פיטר כואב ברגלו. למרות העובדה שהוא כל הזמן מנסה לחבוש אותה, אין תחושה שקרה לה משהו רציני - הוא רץ בשלווה. לקראת סוף הסרט, וויל סמית' נזכר בפציעה, אבל עד אז אפשר לשכוח שמשהו קרה לגיבור בכלל.
אפוס אובססיבי
חלק מהסרטים הם אפיים, וחלק מנסים להיות. "שחרור" הוא הדוגמה המובהקת ביותר לקטגוריה השנייה.
ניסיונות לדבר על זוועות העבדות מעוררים מיד אסוציאציות לסרט "12 שנים שפחה" מאת סטיב מקווין, וההשוואה רחוקה מלפעול לטובת "שחרור". מה שמקווין החריד ושנא ב-Deliverance נראה כמו שחזור קצר או קומיקס.
בסצנות מסוימות, "Liberation" דומה ל"The Revenant" מאת אלחנדרו גונזלס אינאריטה - במיוחד כאשר הגיבור נמצא בסכנה לא רק מאנשים, אלא גם מהטבע. אבל אם ב"The Revenant" מוקדשות לכך כמה סצנות בהירות ומקוריות (כמו לבלות את הלילה בסוס ולתקוף דוב), אז "Liberation" מציג קרב מגוחך עם תנין.
גיבורים ריקים
הסרט מרשים לא רק איטי פעולה, אבל גם דיאלוגים על הגבוהים. דת, מוות, חופש - העבד פיטר מוכן לדון בכל דבר. הבעיה היא שממש כל נושא נוגע בצורה כל כך שטחית ועוזב כל כך מהר עד שמתברר שזהו קליידוסקופ של תגים. נושאים נוספים נדונים באותה רוח בדיאלוגים נדירים, אך השיחות אינן מאפיינות את הדמויות בשום צורה. מסתבר פטפוט ריק שלא חושף את הדמויות.
אפילו המונולוג של בעל העבד, שבו הוא מפגין את אופיו הקשוח והשפל, לא יכול להתמודד עם המשימה. האנטגוניסט פלסטי כמו העבדים.
טווח ראייה לא מביע
לשחרור יש רצף וידאו משעמם. קלוז-אפים, שיש הרבה מהם בסרט, פועלים נגד "השחרור" בגלל הריקנות של הדמויות. אם אתה לא יכול להזדהות איתם, אז האם כדאי להציץ בפניו העצובים של וויל סמית'?
אם ב-The Revenant צלם הקולנוע עמנואל לובזקי אור טבעי ונופים יפים, אז רוברט ריצ'רדסון, שעבד על Liberation, מציג את אותם העצים. ואז הם גם נהנו בפוסט-פרודקשן, כאילו בכוונה הפכו את הסרט לעמעום עוד יותר.
נראה שההחלטה לשנות את צבע התמונה היא החלטה מפסידה - במקום מוצקות, התבררה תמונה אפורה.
אולי, רק איפור ובגדים לא מעלים שאלות - האמנים עשו עבודה נהדרת.
הסתגלות מסך גרועה
פוקואה לקחה סיפור חזק והצליחה להפוך אותו לפחות מעניין וצעקני. אז, אב הטיפוס של פיטר - עבד בשם גורדון - לאחר שנמלט מהבעלים, התגבר על 129 מייל ב-10 ימים. אבל נראה שגיבור "השחרור" לסרט צועד לא יותר מ-3 קילומטרים - אפילו תזמון ניכר לא יוצר תחושה של מסע ארוך.
הקרדיטים בתחילת התמונה ובסופה, המספרים על הסיפור האמיתי, נושאים הרבה יותר אנרגיה מהסרט עצמו. הדמות ההיסטורית בהירה יותר מהגילום שלו בסרט. ובמקום שבו המחברים מנסים לחשוף את הגיבור (למעשה, להמציא את עולמו הפנימי), הם פשוט מזכירים דברים בנאליים.
השחרור מתחיל כדרמה, ממשיך כסרט מתח ומסתיים כהצהרה שטחית בנושא רציני. הפאתוס של הסרט מרמז על העובדה שהוא זקוק בדחיפות ל"אוסקר». יחד עם זאת, התוכן הפנימי של התמונה כל כך בנאלי עד כדי צפייה מלאה יש צורך להעניק פרס לצופה.
קרא גם🧐
- ג'סיקה צ'סטיין תופסת את לבה ותופסת מטורף. האם כדאי לצפות באחות הטובה?
- האם כדאי לצפות ב"טרול", שבו גיבור האגדות מנסה להרוס את נורבגיה
- "הכל שקט בחזית המערבית" הוא עיבוד קולנועי מצוין של רמרק ואולי הסרט הטוב ביותר של השנה
- איטליה הפשיסטית, רמיזות למשיח ויופי מדהים. פינוקיו גיירמו דל טורו יצא מושלם
- צקאלו ערבב את "דקסטר", "בלש אמיתי" ו"גשר". איך יצאה הסדרה "פרוזן"?
המבצעים הטובים ביותר של השבוע: הנחות מחנויות AliExpress, Erborian, Yandex Market ועוד