5 שיעורי קריירה שאתה יכול ללמוד מ-Zoomers

דור Z מתייחס לאלו שנולדו בין 1996 ל-2012. מעסיקים מחשיבים לעתים קרובות את האנשים האלה כמוגזמים תוֹבְעָנִימגן בתוקף גבולות אישיים והם מואשמים לא רוצה לעבוד במקום אחד. בקיצור, נציגי עסקים לא מוכן לעובדה שצעירים לא מתכננים ללכת לעמדות ההתחלה ולעבוד שם מבוקר עד בין ערביים בשביל קערת אורז. ועובדים מבוגרים רגילים רואים בגישה הזו לא הוגנת: הם סבלו, והמצטרפים החדשים האלה רוצים חיים פשוטים מיד.

אבל מה אם אין צורך בסבל? להלן כמה שיעורים שאנשי זום יכולים ללמד את הדורות המבוגרים יותר.

1. לדרוש שכר הגון

זומבים מואשמים לעתים קרובות בכך שהם לא בקשר עם המציאות. הם רוצים לקבל בהתחלה כמו שהם משלמים למומחים עם ניסיון של כמה שנים. נשמע לא הוגן. אבל מה אם אתה מסתכל על הבעיה מזווית אחרת. אולי זה לא הזום שרוצים הרבה, אלא כל השאר לקבל מעט? האם רק שלאנשים מבוגרים אין את האומץ לבקש עוד כסף כי הם גדלו בתנאים שונים?

עובדים מבוגרים רבים התמודדו עם העובדה שהמעסיק הגיב לכל טענה: "כתוב הצהרה, יש עוד מיליון כאלה מאחורי הגדר במקומך". אנשים חיו את שנות ה-90 כאשר הם עצמם או הוריהם התמודדו עם קשיים במציאת עבודה. לכן, נראה שאם תאבד את העמדה הזו, תוכל להישאר ללא רווחים כלל.

לרוב אין לצעירים טראומה כזו, אבל יש הורים אמידים יחסית שיתמכו בזמן הצפייה משרות פנויות. ואפשר לנחר שמבוגרים יושבים על הצוואר של מישהו. אבל בואו נסתכל על הכל בצורה אסטרטגית.

גם הקשר בין מחפשי עבודה למעסיקים פוטנציאליים הוא שוק שמוסדר על ידי היצע וביקוש. כל עוד יש הרבה אפשרויות זולות יותר ל"מוצר" באיכות דומה, המעסיק יכול לבחור. כך שהעובדה שהשכר הממוצע כל כך נמוך, יש את התרומה האוניברסלית שלנו.

יתר על כן, אסטרטגיית Zoomer נתמכת על ידי המדינה על שוק העבודה: יש פחות מחפשי עבודה מאשר מקומות עבודה. זה נובע בעיקר מהדמוגרפיה. שיעור הילודה בשנות ה-90 הותיר הרבה מה להיות הרצוי. אחרי תחילת שנות ה-2000 היא גדלה, אבל רבים מהילדים האלה עדיין לא הלכו לעבודה. המצב מחמיר בתהליכים אחרים, כמו הגירה.

כמובן, כשזה מגיע להישרדות, אתה לא צריך להגזים עם משפטים. אבל באופן כללי, יש לאמץ את גישת הזומר. כל עבודה צריכה לקבל שכר הולם, גם אם אדם נמצא בדרגה התחתונה של סולם הקריירה. ובפנים צדקה אתה יכול לעזור למישהו שצריך את זה, לא למפעל מסחרי.

2. מצא עבודה הגיונית

אנשים בני דורות מבוגרים מקפידים יותר על הטמעה במערכת ההיררכית של החברה וכפיפות. אם הבוס אומר לחפור מהגדר לארוחת צהריים, אז זה צריך להיעשות, גם אם אין להם מחצבה, אלא רפואת שיניים. מישהו נוקט בעמדה הזו כי ההנהלה יודעת טוב יותר, מישהו כי הוא לא רוצה לבזבז זמן על מחלוקות, אם קל יותר להשלים את המשימה במהירות וללכת לענייניו.

זומים נוטים לשאול שאלות, למה לעשות את כל זה, האם זה באמת הכרחי. זה עשוי להיתפס כמרד על ידי בוסים בכירים יותר, למרות שבמציאות שום דבר נורא לא קורה. למעשה, לעובד קל יותר להתמודד עם משימה אם הוא מבין מדוע הוא פותר אותה. זומבים מוכנים פחות לא להבין מאשר במקום העבודה מתשע עד שש, כל עוד הם מקבלים תשלום, למרות שהם מואשמים לעתים קרובות עַצלוּת.

אבל האם העצלות נובעת מהרתיעה מלעשות דברים חסרי משמעות? סקרים, עבור זומים, אחד מערכי הקריירה הוא ההזדמנות להתפתח. 54% מהנשאלים רוצים לפתור בעיות מעניינות, 36% מהצעירים מקווים לתפוס את המנהיג שלהם כמנטור ומנטור.

זומים מכוונים לראות את תוצאות הפעילות שלהם ולהבין את הערך של עבודתם. ואת תפיסת העבודה הזו כדאי להשאיל מהם. העבודה תופסת חלק גדול מהיום שלנו. ואם אנו מבלים את התקופה הזו במשמעות ובהנאה, החיים נעשים הרבה יותר נעימים.

3. סמוך על יחסי צוות בריאים

זום רגישים יותר לתאימות גבולותיהשהדורות המבוגרים מתייחסים אליו לעתים קרובות בבוז. כאילו, הם גדלו בתור סיסים חלשים ורק טוענים. אבל בואו נודה בזה: זה מעצבן כל אדם כשהבוס מתקשר בשלוש לפנות בוקר או מבקש לצאת ליום חופש. אנשים מבוגרים נעלבים גם כשמבדיחות עליהם בדיחות לא נעימות, אבל הם צוחקים בתגובה כדי לא להיראות פגיעים. הם כועסים כשהמנהל מקלל אותם כי למה שמישהו בכלל יצעק עליהם. רק זמזמים באותו זמן מוצאים את הכוח לא לסבול ומצהירים ישירות שאי אפשר איתם.

וזה בעצם כוח שגם עדיף לקבל. לפעמים מספיק לסמן פעם אחת את הגבולות כדי שדבר לא נעים לא יקרה שוב. וסבלנות היא חסד מפוקפק.

4. בניית איזון בין העבודה לחיים האישיים

נראה שכאשר לא בנוער לבלות את כל הזמן בעבודה על מנת לבנות קריירה נהדרת. בינתיים אין משפחה, ילדים, ההורים צעירים ולא צריכים עזרה. אבל יש עוד נקודה: לעולם לא נהיה שוב בני 20. וגם 30, ו-40. הרעיון שעכשיו אדם יניח את עצמותיו בשם רעיון כלשהו, ​​ואז, סוף סוף, יחיה, חונק. כי ההוא רגע מושהה של אושר אולי לעולם לא יבוא.

לכן, איזון בין עבודה לחיים חשוב. יש, כביכול, זמן לאסוף אבנים, ויש זמן לשלם איתן בברים בימי שישי בערב. זומבים מוּכָן להקריב משהו למען העבודה, אבל באופן כללי, מאוד חשוב להם שיהיה להם זמן פנוי שאפשר לבזבז על עצמם. לכן יש להם יחס שלילי לשעות נוספות, שיחות אחרי שעות עבודה וכדומה. וזה נכון. אם קורה לפעמים מקרה חירום בעבודה, זה לא קריטי, אפשר להתאמץ קצת יותר למען ההצלחה הכוללת. אם המצב קבוע, העניין נמצא בתהליך מאורגן לא תקין.

האיזון בין עבודה ופנאי אינו מפריע לאדם, אלא עוזר – למשל, להימנע שְׁחִיקָה ולא לשים את עצמך במצב שבו מציעים לך קידום, אלא הרצון היחיד שלך הוא לשכב עם הפנים על הכרית.

5. החלף עבודה בעת הצורך

זומים משנים את אופן העבודה שלהם לעתים קרובות יותרמאשר דורות אחרים. במובן זה, הצעירים חסרי פחד יותר: 72% ממשתתפי הסקר מוכנים אפילו לשנות באופן קיצוני את מקצועם אם הם מבינים שהם לא אוהבים את המקצוע הנוכחי.

אולי הדרך הזו לא מתאימה לכולם. אבל עצם ההבנה שאדם בעבודה שלו אינו בן ערובה, הוא יכול לעזוב כשזה לא מוצא חן בעיניו, גורמת לו להרגיש חופשי יותר.