3 דרכים להיפטר מהפרפקציוניזם אחת ולתמיד
Miscellanea / / June 10, 2023
תצטרך להתמודד עם המבקר הפנימי וללמוד איך לעשות מאמץ סביר.
החרדה היא שורש הפרפקציוניזם. פרפקציוניסט עשוי לפחד מכישלון, מפחד לטעות, כי זה אומר שמשהו לא בסדר איתו. אבל פרפקציוניזם זה לא רק לעשות כמיטב יכולתך לעשות דברים. זוהי השתקפות של ה"אני" הפנימי, השקוע בחרדות.
אנשים מצליחים הם רק לעתים רחוקות פרפקציוניסטים. כי אמונות כאלה גורמות לך לפקפק בעצמך ולהוביל לחוסר החלטיות, כך שלא ניתן להשלים שום משימה. אבל מה בדיוק "מזין" פרפקציוניזם? אולי זה הרצון להוכיח את ערכו לאחרים, או הרצון להימנע מרגשות של בושה וגינוי? או אולי זה צורך מופרך להרשים בוסים קפדניים? למרות שלמעשה, פרפקציוניסט לרוב מנסה להוכיח משהו להוריו או למבקר הפנימי שלו.
פרפקציוניזם יכול להפוך להרגל נוח. אם אתה הולך בעקבותיו מגיל צעיר, דיאלוג עם הקול הפנימי שמעורר עמדות כאלה יכול להיראות כמו טקס הכרחי להצלחה. אבל עם הזמן, זה יותר כמו לתקשר עם חבר ותיק, שהגיע הזמן להפסיק. כמובן שאי אפשר לעשות את זה בן לילה. יש שלוש דרכים להתחיל לרפא מפרפקציוניזם ולא ללכת שולל.
1. מצא מוטיבציה
כמו עם חולים אחרים הרגלים, אתה צריך מוטיבציה חזקה כדי להיפטר מהפרפקציוניזם. אם אתה רוצה לעשות את זה, תחשוב על זה: מה אתה מונע מעצמך לפחד לא להיות מושלם?
נניח שאתה מפחד להביך את עצמך בזמן שאתה מדבר בפומבי. לכן, אתה נמנע מלהשתתף בכנסים כדובר, למרות שאתה יודע שזה יכול לתת לך אמינות כמומחה ולעזור לקריירה שלך. זו המוטיבציה. אם תמשיך להיות פרפקציוניסט ותסרב לדווח, לא תשיג את השיאים המקצועיים שאתה חולם עליהם. כמובן שההופעות הראשונות יכולות להיות רחוקות מלהיות מושלמות, אבל אסור לוותר ולמנוע מעצמך את ההזדמנות להשתפר.
זהה מה אתה מפסיד בגלל פרפקציוניזם והשתמש בזה כמוטיבציה.
2. לבודד את המבקר הפנימי
לכל הפרפקציוניסטים יש דפוסי חשיבה משותפים שמקשים להיפטר מגישות מגבילות. הנה כמה דוגמאות:
- קריאת מחשבות: "אם אני לא אתן 110%, הבוס ימצא מישהו שיעשה את זה, והם פשוט יפטרו אותי"; "ההורים שלי הקריבו הרבה כדי לתת לי חינוך מצוין ולהכין אותי להצלחה קריירהואני לא יכול לאכזב אותם."
- תִיוּג: "שגיאת ההקלדה במאמר שלי לא הייתה טעות מקרית, זה קרה כי אני עצלן ולא מתפנה לבדוק הכל"; "אני לא יכול להיות בינוני."
- הימנעות: "לעולם לא אוכל לכתוב ספר טוב, אז אני אפילו לא אנסה".
- חשיבה קטסטרופלית: "לא מגיע לי מה שיש לי ואני צריך לעבוד קשה יותר כדי לשמור עליו".
- הגדרות עם המילה "צריך": "אם אפסיק לרוץ, אני אאבד את הצורה שלי, אז אני צריך לעשות את זה גם אם הברכיים שלי כואבות."
אם אתם מכירים את המשפטים האלה, הקשיבו לאיזה קול אומר אותם בראש שלכם: מישהו ספציפי או את עצמכם? למד לשים לב לרגעים שבהם אתה אוטומטית מתחיל להצדיק את מעשיך בדרך זו. התבונן כיצד אתה מרגיש כאשר המבקר הפנימי שלך משתלט עליך, אילו רגשות קודמים לו, ומה יכול להרגיע את החרדה שלך.
יש דרך מאוד מעניינת להשקיט את המבקר הפנימי שפרפקציוניסטים יאהבו כי זה כרוך במעט ביקורת עצמית. העובדה היא שכל הזמן ללכת במחזורים שלך חסרונות - אנוכי מאוד. פשוט תשאל את עצמך למה אתה צריך להיות מיוחד בכל דבר ומי סיפר לך על זה.
המבקר הפנימי הוא סוג של נרקיסיזם המשמש כמנגנון הגנה. אולי נראה שהדרך היחידה להצליח, לקבל אהבה והכרה אוניברסלית, היא להיות מעולה ולעשות הכל במאה פלוס אחוז. אבל זו עוד מלכודת של פרפקציוניזם. האמת היא שאם אתה לא הכי טוב בכל דבר, זה לא יהווה איום על האישיות שלך או על הצלחתך, וזה לא ימנע ממך להוציא את כל מה שאתה רוצה מהחיים.
בפעם הבאה שאתם מתחילים לדאוג מכישלון מתקרב, שאלו את עצמכם למה אתם לא יכולים לטעות ולמה אתם לא יכולים לעבור ימים רעים כמו כולם.
להזכיר לעצמך שאתה לא יותר טוב מאחרים זה לא ביזיון עצמי. זה ביטוי חמלה עצמית ודרך להתמודד בעדינות אך יעילה עם ההתנהגויות האגוצנטריות העומדות בבסיס הפרפקציוניזם.
למידע נוסף😣
- איך להתנגד למבקר הפנימי: 7 טיפים מפסיכולוג
3. למד להגדיר "מספיק" מטרות
כדי למגר את הפרפקציוניזם, אתה צריך למצוא את האומץ ליישם לא את המקסימום, אלא כמות מספקת של מאמץ. זה אומר כזה שיאפשר לך לעשות משהו טוב ולא לכלול מעורבות רגשית מוגזמת ב תוֹצָאָה.
כמות מספקת של מאמץ היא כאשר אתה לא צריך להילחם ולסבול. חשבו כיצד הייתם רוצים להשלים משימה אילו הייתה האחרונה בחייכם. לא כל עסק דורש ממך תמורה מקסימלית. מה אם תסיים את העבודה ב-79%? מה אם מכינים דו"ח רגיל, ולא יצירת אמנות? המפתח הוא לזכור את התוצאה. האם הוא יהיה מספיק טוב עבור הממונים עליך? האם זה יהיה מספיק טוב בשבילך? התשובה לשתי השאלות היא ככל הנראה כן.
תחשוב על תאונות משמחות בחייך. למשל, כאשר בוטלה פגישת עבודה או הזזת המועדים, ולפתע האיר לך רעיון מבריק שלא הספיק לפתור את הבעיה. כשהמוח פנוי, הרבה יותר קל לחשוב בצורה יצירתית. קחו זאת בחשבון, ובפעם הבאה שמתחשק לכם לעבוד שעות נוספות, דמיינו כמה מקום לרעיונות ייפתח בראשכם אם תחליטו לישון בלילה.
נסה את הגישה הזו במשימות שאינן עובדות. למשל באימונים. אם אתה מתאמן שעה אחת ביום, קצץ את הזמן שלך ל-40 דקות וראה מה קורה. האם התהליך הופך פחות מלחיץ? הצורך ללכת ל חדר כושר כבר לא מדאיג? אולי בהתחלה תחשוב שאתה לא מתאמן מספיק, מה שאומר שאתה לוזר. אבל אולי גם תשימו לב שהרווחתם משהו: שקט נפשי, ימי עבודה רגועים יותר ויותר זמן פנוי. וסביר להניח שלא תתחרט על 20 הדקות שדרשו ממך מאמץ נוסף. לכן, זה בסדר לעשות מספיק או אפילו קצת פחות כדי לחיות חיים מלאים ובריאים.
קרא גם🧐
- 6 סיבות טובות לוותר על פרפקציוניזם
- "אתה לוזר": למה אנחנו קפדנים מדי עם עצמנו
- "קדימה, אני מאמין בך!": למה כל אחד מאיתנו צריך מאוורר פנימי ואיך לגדל אותו