"הילד והציפור" - ההוראה האחרונה של הייאו מיאזאקי
Miscellanea / / December 08, 2023
עולם האגדות של הבמאי נמצא על סף חורבן.
ב-7 בדצמבר, "הילד והציפור", סרט האנימציה הראשון של הייאו מיאזאקי מזה 10 שנים, ייצא לאקרנים ברוסיה. המאסטר של האנימציה היפנית תכנן לפרוש בסוף שנות התשעים, לאחר שחרורו של הנסיכה מונונוקי. אבל מאוחר יותר הוא עשה עוד ארבעה סרטים באורך מלא, ולבסוף, כך נראה, נפרד ממעריציו ב"הרוח עולה" - הצהרה פרוגרמטית על אנושיות, אהבה ויצירתיות.
ב-2016 חזר מיאזאקי לעבוד על פרויקטים חדשים - סרט קצר והסרט העלילתי "האחרון ביותר". הסיבה לחזרה הבאה הייתה נוגעת ללב להתאים לבמאי. יַפָּנִית מתוכנן הקריקטורה האחרונה כמסר לנכדים: "סבא ילך ל עולם אחר, אבל משאיר את העבודה הזו לך."
לכן אין זה מפתיע שההשראה של מיאזאקי הייתה ספר הילדות האהוב עליו, מה שלומך? יושינו גנזאבורו. זהו סיפורו של תלמיד בית ספר, קופרו, שלאחר מות אביו הולך לגור אצל דודו. האחרון משאיר פתקים לגיבור מדי בוקר, שבהם הוא חולק את דעותיו על העולם והאירועים בחייו של קופרו. עבודה אתית עבור בני נוער - הבסיס האידיאלי לשיעור פרידה לנכדים ולצופים.
"הילד והציפור" הוא אגדה על איך לשרוד מלחמה ומוות של יקיריהם
The Boy and the Bird יצא לאקרנים ביפן תחת הכותרת How Are You? - זוהי התייחסות ליצירה המקורית. יחד עם זאת, הקריקטורה היא בכלל לא עיבוד של טקסט ספרותי - ספרו של גנזאבורו דווקא קובע את הטון הכללי של הסיפור. פלוס משחק תפקיד חשוב בחייו של הדמות הראשית, הנער מוחיטו.
אמו של מוחיטו מתה בהפצצת בית חולים בטוקיו במהלך מלחמת העולם השנייה. שנה לאחר מכן, הילד ואביו עוזבים את הבירה ועוברים לפרברים. באחוזה הכפרית פוגשת אותם אחותה הצעירה של אמו של מוחיטו - היא מצפה לילד מאביו של הילד וחייבת להינשא לו להתחתן.
מוחיטו מתקשר באי רצון עם אמו החורגת והסבתות-המשרתות בבית. זה גם לא אפשרי להכיר חברים בבית הספר - לא רק שמוחיטו לא רוצה את זה במיוחד, אלא שגם חבריו לכיתה תוקפים אותו אחרי השיעור. אבל את תשומת לבו של הילד מושכת אנפה פולשנית. בהתחלה היא פשוט רודפת אחרי הילד. אבל מאוחר יותר הוא פותח את מקור השיניים שלו ואומר שמוחיטו יוכל לראות את אמו אם ילך למגדל נטוש בסבך היער. בתחילה הילד מסרב, אך כאשר דודתו-אמו החורגת נאצוקו נעלמת, הוא עדיין לוקח את הקשת ונכנס היישר אל המלכודת. ציפורים.
מבחינה עלילתית, "הילד והציפור" התברר כמערכת בנייה רב-מפלסית, שהורכבה מיצירותיו הקודמות של מיאזאקי. בהתחלה הסרט מזכיר אתהשכן שלי טוטורו"- סיפור נוגע ללב על ילדים שעזבו את העיר וגילו את הטבע. מותאם למצב הרוח. אם המוות של אמם של סאטסוקי ומיי היה מכה מזעזעת לקראת סופו של סיפור ילדים טוב אחרת, אז מוחיטו מאבד אדם אהוב כבר בתחילת הסרט - וזה נותן לסיפור טון מלנכולי. ומה שעוזר לשרוד את הטראומה הוא מסע לעולם אחר בהדרכת רוחות ורוחות רפאים – עלילה שכבר הופיעה, למשל, ב- Spirited Away.
אבל דמיון עם סרטים אחרים לא הופך את הילד והציפור לגרוע יותר. העולמות הקסומים של מיאזאקי עדיין שובים לב - גם אם הצופה כבר ראה אותם איפשהו. סרטו החדש של הבמאי שובה לב לא בעלילתו, אלא בצורה שבה הוא מעביר את רגשותיו של הגיבור והאווירה בה הוא מתקיים. אי שם ברקע מתנהלת מלחמה - הילד ואביו בורחים ממנה, אך עדיין נתקלים בהדים שלה. ובתוך מוחיטו מסתתרת עצב לאמו ותחושת אשמה בלתי סבירה על כך שלא הצליח להציל אותה.
לסרט יש הרבה תמונות חיות ומקומות יפים.
העבודה על הקריקטורה ארכה כמעט 7 שנים - וב-3.5 השנים הראשונות צוירו רק 15% ממנה. המפיקים ייחסו זאת להקפדה של מיאזאקי. למנהל לא היה דד-ליין ברור, אז הוא החליט לסרב לחלוטין (או כמעט לחלוטין). גרפיקה ממוחשבת וצייר כל סצנה בקריקטורה. צוות של 60 אנימטורים עזר לו בכך.
בגלל זה, הילד והציפור נראה מדהים לחלוטין. כמובן שכמו תמיד אצל מיאזאקי, המראה של הדמויות מרשים. הסבתות כאן דומות מאוד ליובבה מהלך רְפָאִים». אבל בזכות פרטים קטנים במראה ובהבעות הפנים, הם לא מעוררים גועל, אלא רוך וצחוק. והסחורה העיקרית של הקריקטורה תהיה כנראה יצורי ה"varavara" המעוגלים. אלה מיני-טוטורוס לבנים, שלאחר התבגרות בעולם האחר, נולדים כילדים בעולם הארצי.
אבל המיקומים והתפאורות של הקריקטורה ראויים לתשומת לב מיוחדת. כמה מסגרות מועתקות ישירות, למשל, מהעבודה האמן השוויצרי ארנולד בוקלין. ואת התוכניות הכלליות של הטבע והאחוזה החדשה של משפחתו של הגיבור ניתן בקלות לבלבל במקומות מסוימים עם נופים מגלריות לאמנות.
"הילד והציפור" הוא הרהור מר, אך לא חסר תקווה, על גורל העולם
המסר האחרון של הבמאי לנכדיו מנוסח בעולם מקביל, שבו הגיבור מוצא את עצמו דרך מגדל מסתורי. שם, מוחיטו פוגש את סבא רבא שלו, היוצר של עולם קסום הדומה חזותית למיאזקי עצמו.
הסבא רבא משתף את הילד בחוויותיו. כאילו, אבן העולם מכוסה אזוב, והמבנה שלה נעשה רועד יותר ויותר - כי היא מורעלת במהירות על ידי הרוע. בעולם האמיתי, שממנו הגיע מוחיטו, מתחוללת מלחמת עולם עקובה מדם. מִלחָמָה. בעולם הקסום צובר כוח צבא של תוכים חמושים בהנהגתו של מלך מכריע. בשל כך, פונה הסבא רבא לנכדו בבקשה לקבל את עולמו בירושה ולהצילו מחורבן.
אז מיאזאקי שוב חוזר לחשוב על יצירת יופי בעולם מלא בתוקפנות ודם. בסרט הקודם, גם הוא כביכול סופי, באורך מלא, הבמאי כבר הראה את סיפורו של גיבור שצופה באימה ביצירתו הופכת לנשק רצח. ב"הילד והציפור" המוטיב הזה נראה אפילו יותר פסימי וקצת כאוטי: סיפור על התבגרות והשלמה עם אובדנו של אדם אהוב לאדם חודר לפתע פטליזם צבאי חמור.
אבל בכל זאת, מיאזאקי נותן לקהל סוף טוב ותקווה לעתיד. ושוב הוא מגיע למחשבה שהשמיע פעם: גם בעולם בוער, לילד צריך להיות סיכוי לחיים מאושרים. ולאמן, כנראה, יש את הזכות ליצור עולמות אלטרנטיביים, הרבה יותר אטרקטיביים מהמציאות. זו כנראה הסיבה שהבמאי כבר הכריז לעבוד על הסרט הבא, כנראה גם "האחרון".
מה עוד לקרוא🍿🎥🎬
- 10 קריקטורות שבהחלט ימשכו למבוגרים
- רשתות עצביות הראו ילדות סובייטית ברוח האנימה של מיאזאקי - התברר שזו קריקטורה
- 50 ספרי הילדים הטובים ביותר על פי Hayao Miyazaki
- 7 אנימות גדולות של סטודיו ג'יבלי שלא בימו מאת Hayao Miyazaki
- מה שמלמדים אותנו הייאו מיאזאקי והקריקטורות הנפלאות שלו