הסדרה "המלך והליצן" היא גם תיאטרון השד, וגם צל של ליצן, וגם סיפורו של אנרכיסט מת. אבל אי אפשר לראות
Miscellanea / / April 03, 2023
ב-2 במרץ, הקינופויסק העלה לראשונה שני פרקים של סדרת הטלוויזיה המלך והליצן. מי המציא את כל זה? הבמאי רוסטם מוספיר (חיפוש-2, הוסר), התסריטאי דמיטרי למשב (גשטאלט קרוב). המלחין היה אלכסי גורשניוב (אחיו של גורשקו, יוצר הקוקריניקסי). בכיכובם של קונסטנטין פלוטניקוב ולאד קונופליוב.
הסדרה מספרת על הביוגרפיה של הקבוצה והעולם הבדיוני שיצרו פוט ופרינס.
פורמט מוזר מאוד
האקשן של הסדרה מתרחש בשני עולמות. הראשון אמיתי, עם פרקים מההיסטוריה של הקבוצה. העולם השני הוא כמו באגדה ישנה, והוא מבוסס על עבודתו של קישא. פוט ופרינס הולכים להציל נסיכה בממלכה כלשהי בזמן שהזאבים מייללים על הירח.
שברים מהעולם האמיתי נראים כמו חבורה של בדיחות. כאן הסיר מאבד את שיניו, מנסה לתלות עליהם על המוט האופקי (גורשניב עצמו סיפר על כך), אבל הגיבורים באים לצבוע את הקירות בחממה. אם נניח שהצופה צעיר ולא יודע כלום על קבוצת המלך והג'סטר, אז אחרי שני פרקים הוא לא יבין מה הם מנסים להגיד לו. אלו סיפורים אקראיים. יחד עם זאת, הפוט התגלה כבהיר, והסצנות איתו התבררו כדינמיות וניתנות לצפייה למדי.
העולם הבדיוני מעלה שאלות רבות נוספות. ה"ערך" שלו הוא שהוא בנוי על שירי "קישה". מסתבר שהפניות חסרות משמעות למען הפניות (כמו בטקסט הזה).
בשני הפרקים הראשונים, הסיפור מתפתח עם היערן. הוא מברך את גורשק במילים "היה בבית, נוסע, אני לא אסרב לכלום", ולאחר מכן מוצגת גרסת מסך של השיר למשך מספר דקות. "פורסטר" עם ציטוטים מדויקים ("חברים רוצים לאכול, בוא נלך, חבר, ליער!", "הרבה סיפורים, אם אתה רוצה, אני אספר לך" וכדומה נוסף). מסתבר שסצנה מאוד ארוכה ומגוחכת. זה לגמרי לא מובן למה זה צריך להיות מעניין.
סצינות גדולות מדי הן בדרך כלל סימן היכר של "העולם הבדיוני". ארוך, מייגע, מעצבן - בגלל התזמון, אתה יכול לראות את כל האלמנטים של הנוף, וסביר יותר שהם מתייחסים למצגת ילדים מאשר אגדות.
אם העניין הוא להציג כמה שיותר דמויות מהשירים, אז המשימה הושלמה. המאהבת של שעון ישן, ראש כרות, יערן הם רק הבולטים שבהם. אפשר לנחש שבפרקים הבאים הגיבורים יתקלו בבובה של מכשף, יעלו על דפי העבודה, הם יראו את בעל היער וכנראה גם אישה ליד הבריכה (או בבאר שבה מצא פרד את השלד) - רק במה מַשְׁמָעוּת? מישהו באמת רוצה לראות את זה?
הסיר יותר טוב מהנסיך
מנהל הליהוק התמודד עם המשימה עם חמישה פלוס, בחר באמת דוֹמֶה אנשים בתפקידים ראשיים. גם האיפור היפה עשה את העבודה.
לפני השחרור, נראה היה שהסדרה תתקל בדמותו של מיכאיל גורשניוב. אבל, באופן מפתיע, זה החלק הכי טוב בפרויקט. קונסטנטין פלוטניקוב, שמגלם את פוט, דומה בטירוף לאב הטיפוס כשהחצי הימני של הפנים מצולם (השמאלי, מסיבה מוזרה, נראה פחות). עם זאת, עבודה טובה עם הקול ותנועות התופת של הראש מקרבות את פלוטניקוב לגורשניוב קרוב ככל האפשר.
זה אפילו חבל על פלוטניקוב: תמונה כזו יכולה להיצמד לשחקן, כמו מסכה. אבל בשביל הסדרה הוא עשה הכל.
ולאד קונופלב, המגלם את הנסיך, קיבל גיבור לא מעניין. רק שגורשוק מת, ואף אחד לא מייפה את הביוגרפיה שלו, וקניאזב לא רק חי, אלא גם משתתף בפרויקט. אולי זו הסיבה שהגלגול הסדרתי שלו הוא אמן בין ממזרים שתמיד מוכן לעזור לכולם וחי לפי העיקרון "פעם הייתי טיפש, הפכתי לאדם גדול". חוץ מזה ש מעיל לבן חסר.
בריחה מהמציאות
קמפיין יחסי הציבור טען כי הדמויות בורחות לעולם בדיוני מהמציאות. בפרקים הראשונים לא מוצגת סיבה מדוע פוט ופרינס צריכים לשאוף לאסקפיזם. בצעירותם, לפני הפופולריות, הם כל הזמן משתטים וצוחקים - מעין שני חברים ושודדים. ואז הם הופכים לכוכבים ומנגנים את המוזיקה האהובה עליהם. אולי הסיר קצת מטורף, כי האנשים לא רואים את מה שהוא רואה - הליצן, קורא להתאבד בגלל הגעה לשיא היצירתי.
מה רע בנסיך? הוא איש שמח שלפעמים צריך לשים עין על פוט לא התאבד. מדוע הם צריכים לברוח לאנשהו זו תעלומה.
שירים מופלאים
בשני הפרקים הראשונים יש שני פרקים זהים מקונצרטים. מתחיל קרב שעלול להסתיים רע (בין שודדים ל כִּסֵא נַדנֵדָה במקרה אחד ובין אוהדים למשטרה במקרה השני). אבל בכל פעם ש"המלך והליצן" מתחילים לשיר את שיריהם ("פורסטר" ו"צייד"), הקונפליקט נפסק וכולם מתמוגגים. אולי בששת הפרקים הבאים המצב חוזר על עצמו שש פעמים נוספות. אם המסר הוא שאמנות מפייסת אנשים, אז פרק אחד יספיק. כל זמן חדש הוא כמו אבן על הראש.
השיר גם מציל מהתאבדות. כאשר פוט מתכונן לקפוץ מהצוק מלוח החוצות, לאחר שהשתן בעבר (זה באמת "Daredevil and the wind"), הנסיך שר לו את הבית הראשון של השיר "הגברים אכלו בשר". והסיר לא קופץ. נֵס.
חלק ניכר מהתזמון תופס על ידי ההופעות עצמן. שחקני איפור רוקדים לצלילי שירים, ניצבים מגלמים פאנקיסטים. מה שקורה מזכיר סְצֵינָה מהסדרה "חיילים". למה אתה צריך להיסחף כל כך עם הופעות - זו השאלה.
לא למעריצים ולא למעריצים שאינם
אתה יכול להגן על הסדרה בכך שהיא תצפה לא רק על ידי מעריצי KiSha, אז כמה נקודות היו חייבות להיות מובנות יותר. הטענה ההדדית היא שאם אתה לא מכיר את שירי הקבוצה, עדיין לא תבין כלום, והצפייה תהפוך לגיהנום. פאנקיסטים מהלכים באגדה - זה סיפור ברוח "סדרי מבוכים", לא סביר שמישהו ימצא אותו מעניין.
לפני יציאת הסדרה "Kinopoisk" שאל את השחקנים מה בשבילם "פָּאנק». כולם אמרו כאחד שפאנק זה לא רק לשפוך בירה על השיער, אלא משהו אחר. עם זאת, אף אחד לא אמר מה בדיוק. גם ראיונות השחקנים וגם שני הפרקים הראשונים שוללים כל מרכיב פוליטי של תנועת הפאנק. במקום רוח החופש, יש קונצרטים וחובות שהגיבורים חיים לפיהם. אז מסתבר שהפאנק שופך לך בירה על השיער ומשתין על משהו.
אם נסיר רגעים לא מעניינים של הופעות, נחתוך סצנות גדולות מעולם בדיוני ונסיר רפרנסים למען רפרנסים, אז זמן הריצה של שני פרקים יקצר בחצי. מחברי הסדרה התמודדו עם משימה מדהימה (עשה לא להתכווץ סיר), אבל נכשל בכל השאר. נראה שמעריצי הקבוצה מסוגלים לסבול פרק אחד וחצי, ואנשים שלא מכירים את העבודה של "KiSha" לא צפויים להגיע לפרק השני.
קרא גם🎻🎤🎬
- 10 סדרות ביוגרפיות שיציגו מפורסמים מצד לא צפוי
- מה לראות על חיי המוזיקאים, למעט "רוקטמן"
- "רנבסקיה" היא לא סדרה, אלא זנב של טווס, שמתחתיו מסתתר תחת עוף רגיל
- איך 'רוקטמן' מתקן את הטעויות של 'רפסודיה בוהמית'
- האם כדאי לצפות ב"קרוב גשטאלט" - קומדיה שנויה במחלוקת על החיים שלאחר המוות מאת מחברי "מתמחים"