Shantaram היא סדרה מבריקה ואינטנסיבית על צ'רלי הונאם העירום בהודו
Miscellanea / / April 04, 2023
העיבוד הקולנועי לרומן הפולחן אולי נראה מוזר, אבל שווה לתת לו צ'אנס.
ב-14 באוקטובר, אפל TV הציגה 3 פרקים מסדרת שאנטרם. הוא התבסס על הרומן בעל אותו השם מאת הסופר האוסטרלי גרגורי דיוויד. את התפקיד הראשי שיחק צ'ארלי הונאם ("רבותיים", "מלך ארתור של החרב"). עוד כיכבו בסדרה אנטוניה דספלט ("המבשר הצרפתי"), פייסל בוזי ("המחליט"), אלכסנדר סידיג ("ממלכת השמים").
במרכז העלילה שודד אוסטרלי שנמלט ממנו בתי כלא. באמצעות מסמכים מזויפים הוא טס להודו, שם הוא מנסה להתחיל חיים חדשים. הוא פוגש רשויות פליליות מקומיות, מטפל בחינם בתושבי שכונות עוני, וגם מנסה לבנות קריירה בתחום הקולנוע - בכלל, הוא מנסה למצוא את עצמו בארץ חדשה.
סיפור מבלבל מדי
הסדרה מתחילה בהפסקת כלא, ולאחר 10 דקות הצופה מסתכל על הודו. לאחר 10 דקות נוספות, הדמות הראשית מתנהגת כמו האדם הפופולרי ביותר בבומביי, שכולם מכירים. במקביל, יש כמה סצנות דרמטיות וכמה פלאשבקים שחושפים את הדמות בצורה מאוד שטחית.
לפעמים אתה מרגיש שאתה צופה בעונה השלישית של הסדרה, לא יודע כלום על השתיים הראשונות. אבל הרוויה של כל סדרה לא משתעמם.
מעבר מטורף מאחד לשני לא מאפשר להבין מה קורה בכלל ולמה לצפות מהסדרה. רק בפרק השלישי, הקצב מפסיק לזעזע.
יחד עם זאת, המהירות התזזיתית של הנרטיב יכולה להיחשב גם כצד חיובי של הסדרה. שום דבר לא ברור, אבל זה מאוד מעניין - בערך מחשבות כאלה נגרמות מהפרק הראשון.
דמויות שטוחות
באותו אופן שבו אירועים עוקבים זה אחר זה, מופיעות על המסך מגוון דמויות. הם כה מנוגדים שלפעמים הם דומים לדמויות קומיקס. נבלים, אנשים טובים, זונות, סוחרי סמים, משוגעים, שוטים - הסדרה מוציאה בלגן של תמונות שבהן כל אחת מוציאה את השנייה לדרך. אבל כולם פשוטים ושטוחים במיוחד.
אולי לתסריטאים פשוט אין מספיק זמן לחשוף את הדמויות, כי יש יותר מדי אירועים בכל פרק. היבט זה הופך לבעיה במהלך סצנות דרמטיות – קשה להזדהות עם תמונות בהירות חסרות עומק ומורכבות.
פילוסופיית פני השטח
הסדרה מתרחשת בהודו, ולכן יש הרבה התייחסויות לבודהיזם והינדואיזם. לפעמים הם מופיעים בדיאלוגים, שנראים פחות או יותר טבעיים, אבל לעתים קרובות יותר הגיבור חושב עליהם.
כן, שאנטרם היא סדרה שבה הגיבור חושב בקול רם.
אניני הפילוסופיה ההודית יתאכזבו מהשקפתם השטחית של המחברים על טקסטים דתיים. כמעט כל ניסיון לצטט את המהבהראטה דומה יותר לפילוסופיה של זאב: אחרי דברי הגיבור, רוצים לומר "אוף".
יחסה של הסדרה לפילוסופיה ההודית זהה בערך לזה של שיריה של ורה פולוזקובה. לפעמים נדמה שעכשיו צ'ארלי הונאם יסיר את חולצתו, יסדר את שערו ויאמר מהורהר: "בהודו, כל אפר, אבק, פסולת רגועים: אתה לא יכול להתבייש בעצמך, אבל לך לצילום כתייר ."
ניצול של צ'רלי הונאם
יש כל כך הרבה מהגוף של צ'רלי הונאם בתוכנית שבשלב מסוים זה מתחיל לעצבן אותי. הגיבורה מאוהבת בטירוף בהחלפת בגדים לעיני אנשים אחרים, כאילו במקרה מציגה גוף ספורטיבי, מושחת בצלקות. כל מי שרואה את זה מבין פתאום שאדם בעל גורל קשה עומד מולו.
אולי נראה שהדמות מתנהגת כך בכוונה, אבל זה סותר את שאר פעולותיו. המסקנה ברורה - המפיקים החליטו להשתמש בהונם במלואו.
עם זאת, מעריצים ומעריצים של השחקן בהחלט יהיו מרוצים.
תמונה בהירה
שאנטרם מציגה הודו אחרת, ממסעדות יפות לעשירים ועד שכונות עוני לכל השאר. אולי האזורים העניים מוצגים יפה מדי, אבל באופן כללי, הסדרה משדרת אווירה מיוחדת. לא הרבה מצלמים על הודו הופעה, אז "שאנטרם" נראה מעניין. אין לצפות לעבודת מצלמה מדהימה, המצלמה מציגה בדיוק כמה שצריך לפיתוח העלילה. תמונה טובה היא הכשרון של מעצבי התפאורה.
שאנטרם היא סדרה מוארת ועשירה בטירוף שהעלילה בה מתפתחת כמה שיותר מהר. על הרקע שלו, דמויות פשוטות מדי, דיאלוגים לא מסובכים ופלג גופו העירום של צ'ארלי הונאם טובעים. בסופו של דבר, הסדרה מרגישה כמו ספר ילדים על ארץ רחוקה שיכולה להקסים. אבל אין צורך לחפש בו עומק.
קרא גם🧐
- האם כדאי לצפות ב"הפזיזים" - קומדיית פשע ברוחו של גאי ריצ'י
- למה אנדור הוא אחד הפרויקטים הטובים ביותר של מלחמת הכוכבים
- קוזלובסקי ופטרוב התאהבו. איך יצאה הסדרה "שתיים".
- סדרת 13 המובילות של אוקטובר: שאנטרם, ראיון עם הערפד וחזרתו של הלוטוס הלבן
- ה-Hellraiser החדש נראה כמו שחזור של מסיבת BDSM מנקודת מבטה של בתולה. אבל זה לא כל כך נורא
המבצעים הטובים ביותר של השבוע: הנחות מחנויות AliExpress, Befree, Henderson ועוד