"מערכות יחסים שבהן התפקידים מתערבבים הן מאוד מסובכות": 2 סיפורים על איך זה להיות חברים עם הורים

אנשים שמחשיבים את הוריהם כחבריהם סיפרו מדוע יחסים כאלה אינם תמיד לרוחם. הם גם שיתפו כיצד הם רוצים לתקן אותם.

1. "הוא אמר שאני לא תומך בו בכלל"

איזה תפקיד שיחקו ההורים שלך בחייך?

- הרבה זמן החשבתי את אבא כחבר שלי, ואמא - אישה רצינית שעושה רק מה שאסור לאכול עוגה בלילה ושולחת אותה לישון כשלא בא לה לישון בכלל.

בתור ילד, אהבתי לבלות עם אבא שלי. הוא הגיע למספר אינסופי של משחקים מעניינים. וכשהתחלנו אחד מהם, נדלקה בו תשוקה ילדותית. הוא מעורב באופן פעיל לתוך המשחק, ויכוח אם משהו, לדעתו, לא הלך לפי הכללים. עם אמא, השיעורים היו רגועים ומשעממים יותר: קריאת ספרים, ניקיון, ציור.

בגיל 14 אמרתי שאני לא רוצה להיות כמוה: "אבא עובר את החיים בקלות ולא לוקח על עצמו אחריות נוספת". אמא פרצה בבכי.

אבל הכל השתנה כשעזבתי ללמוד במכון. ואז הבנתי שלמעשה, כשאתה מבוגר, אתה צריך לקחת על עצמך "תוספת אַחֲרָיוּת'רק כדי לחיות חיים רגילים. והיא לא מפחידה כמו שהיא נראית.

התחלתי להבין שאסטרטגיית החיים של אמי, אם כי קשה יותר, יעילה יותר: היא השיגה הצלחה טובה בעבודה, ניהלה חיים ונראתה טוב בו זמנית. אבא, לעומת זאת, קפץ ממקום למקום, לא הצליח להשיג דריסת רגל בחברה במשך יותר משנה, שיחק כל הזמן במשחקי מחשב והיה התמכרות לאלכוהול. אבל באותו הזמן היו לו אפס דאגות!

התחלתי לתקשר יותר עם אמי, התקרבתי אליה והתחלתי לאמץ את השקפותיה על החיים.

שינית תפקיד? לדוגמה, האם אי פעם התנהגת כמו הורה ואבא כמו ילד?

- בגיל 10 התחלתי לשים לב: הסיבה הקבועה למריבות של ההורים שלי היא שאבא לעתים קרובות שותה. אז בכל פעם שראיתי אותו מושיט יד לבקבוק, הייתי מתחיל לצעוק עליו ולנסות לחטוף אותו מהידיים שלי.

נראה לי שמותר לעשות זאת. כאילו אני באמת יכול לאסור עליו משהו, לנזוף בו ולקרוא לו דין וחשבון. אבל אני לא חושב שהוא נעלב במיוחד. והוא לא נזף בי על זה.

כשמלאו לי 18, לאבא שלי ולי היו עוד שערוריות. שכנעתי אותו ללכת לפסיכיאטר-נרקולוג. פחדתי שהכל יחמיר אם אסע לעיר אחרת: "אבא כל כך אינפנטילי שהוא בהחלט לא יכול להתמודד עם ההתמכרות שלו".

נראה לי שאני הרבה יותר אחראי ו"נכון". נראה היה שזה מעלה אותי מעליו.

מה היתרונות בלהיות חברים עם ההורים?

- בילדות ובגיל ההתבגרות, לאבא שלי ולי תמיד היה על מה לדבר דבר. הוא, כמוני, כתב מוזיקה. החלפנו מסלולים ונתנו זה לזה משוב.

אפילו עכשיו, אבא שלי הוא אחד המעריצים העיקריים שלי, למרות שהוא לא תמיד יודע איך לבטא את מחשבותיו בצורה נכונה. לעתים קרובות יותר הוא שולח את העבודה שלו ומבקש ממני לדרג אותה. כנראה, אנחנו מבינים אחד את השני טוב יותר, כי אנחנו יותר דומים. זה נהדר כאשר הורה סומך עליך ואתם מתעניינים אחד בשני!

- מהם החסרונות של חברות עם ההורים?

- אני חושב שזה לא רע בעצמו חֲבֵרוּת, אבל חוסר התמיכה. אם אנשים יכולים לשלב שתי פונקציות - הורה וחבר, זה מגניב! אבל לא פעם, לא ניתן לאזן. כתוצאה מכך, או שיוצאת מערכת יחסים עם היררכיה נוקשה - "אני אבא, אני מזמין", או ידידות רוחבית, שבה אף אחד לא חייב כלום לאף אחד.

- כיצד השפיעה החברות עם הורה על היווצרות האישיות שלך?

"אף פעם לא הרגשתי שאני יכול לסמוך על אבא שלי. פעם אמא שלי עברה תאונה ובמשך זמן מה הייתה בתרדמת. במקום להרגיע אותי, ילד קטן, הוא נסוג לתוך עצמו וכל הזמן הלך בשקט, לא שם לב אליי. ואז הוא אמר שאני לא תומך בו בכלל.

בנוסף, היו הרבה מצבים שהוא הבטיח לעשות משהו, אבל בסופו של דבר לא עשה אותו. זה היה עצוב. לא הבנתי למה הוא לא יכול לעמוד במילה שלו? אולי בגלל זה, יש לי בעיות עם אמון והאצלת אחריות.

כשמלאו לי 18, החלטתי בבירור שאמצא בעל שהוא ממש לא כמו אבא שלי.

למרבה הצער, זה לא הקשר טוב במיוחד עבור מערכת יחסים רומנטית: ניסיתי לקבל אהבה וטיפול מבן הזוג שלי, מה שלא ראיתי במשפחה. עד עכשיו, אני תופס את עצמי חושב שאני מחפש בן זוג - "אבא".

היה לי קשה לעבור הַפרָדָה. ואני לא בטוח שזה נגמר. לפעמים אני מפחדת שאני החבר היחיד של אבא והוא ישתכר בלעדיי.

איך מערכת היחסים שלכם מתנהלת עכשיו?

- עכשיו אבא שלי הוא יותר כמו חבר או חבר טוב בשבילי, שאפשר לדבר איתו בחום. תפקיד האב בקושי מתאים לו, וכחבר הוא הכפיש את עצמו. לפעמים התקשורת איתו היא משחק חד צדדי. לפעמים נדמה שהוא צריך רק את האוזניים שלי כדי לדבר על הבעיות שלו.

אבל עכשיו יש לנו יחסי אמון עם אמי. יש לה סמכות הורית. אִמָא - התמיכה והתמיכה שלי. הייתי רוצה שהילד שלי ירגיש אותו דבר כלפיי.

2. "תלויים ביחד"

איזה תפקיד שיחקו ההורים שלך בחייך?

- אבא הוא הורה-הורה. הוא תמיד הגן עלי והגן עליי. לרוב הוא זה שעשה כסף במשפחה שלנו, פרנס אותי וגם, למשל, נזף על ציונים גרועים. הדברים ה"הורים" האופייניים תמיד הגיעו ממנו.

אמא היא חברה הורים. עם זאת, לא מדובר בקשר אופקי. ידידות ילדים והורים נשארת היררכית. יש תחושה שאתה חבר של הילדה הכי מגניבה בבית הספר ומאחורי הקלעים אתה מבין: אתה לא יכול להיות יותר מגניב ממנה. היא הכי טובה. ביחסי ידידות עם אמי, תמיד הרגשתי איזושהי תקרה, שמעליה לא ניתן יהיה להתרומם.

שינית תפקיד? לדוגמה, האם אי פעם התנהגת כמו הורה ואמא שלך התנהגה כמו ילד?

- אני חושב שכן. מערכות יחסים שבהן תפקידים מעורבבים, מאוד מסובך. החלק הקשה ביותר הוא להקשיב להורה אחד שמתלונן על השני. זה מרגיש כאילו אתה נמשך לסכסוך.

אמא מתלוננת על אבא כמו שחברה מתלוננת על החבר שלה, אבל המצב שונה לגמרי! אתה מבין שזה על המשפחה שלך. כנראה שבמצבים כאלה הרגשתי הכי הרבה את שינוי התפקידים.

מה היתרונות בלהיות חברים עם ההורים?

- אני מבין שהמשפחה שלי טובה יותר מרוב האחרים. היחסים של כמה הורים ובנות אחרים נראים לי מוזרים. עבורי, למשל, זה פראי כשאני שומעת שאולי אין על מה לדבר עם אמא שלי: "כלומר, אתה אל תלכו יחד לבר ותדברו איתה על מערכת היחסים שלכם?" מצד אחד, זה מגניב שיש אמא חברה. מצד שני, יש כמובן גם חסרונות.

- מהם החסרונות של חברות עם ההורים?

לפני שהלכתי ל פסיכותרפיה, בראש שלי הכל היה שחור ולבן: אמא שלי טובה, אמא שלי חברה; אבא כועס, אבא נשבע.

בכל פעם שהפסיכולוג שאל אותי על המשפחה שלי, חוויתי תוקפנות חזקה. היא מיד קטעה אותו ואמרה: "אין לי בעיות במשפחה. אל תנסה אפילו לחפש אותם". מנגנון ההגנה עבד.

כנראה, מאוד פחדתי שהפסיכולוג יגיד משהו רע על ההורים שלי, במיוחד על אמא שלי.

אבל עלינו לתת לו את המגיע לו: הוא דומם הגיע לנקודה. לפני כן, לא ראיתי את הבעיה בכך שאמא שלי מתנהגת לי כמו חברה. הייתי בטוח שלכולם יש את זה, וחשבתי שזה מאוד מגניב. כן, היו כמה דברים שלפעמים גרמו לי להרגיש לא בנוח, אבל אז לא הבנתי למה.

המודעות הגואה העיפה את דעתי. הבנתי שחסר לי טיפול ואפוטרופסות הורית. לפעמים יש מחשבות: "לעזאזל, אני לא רוצה לבלות עם אמא שלי. אני רוצה שהיא תחבק אותי ותרחם עליי". בזמנים מסוימים אתה לא צריך הורה-חבר, אתה צריך הורה-הורה. אמא לא יכלה לתת לי את זה כי היא לא הייתה רגילה לתפקיד הזה.

היבט שלילי נוסף שראיתי היה שסביר יותר שהורה-חבר ישליך את רגשותיו עליך. הורה-הורה שיש לו רק תפקיד של אמא או אב, סביר להניח, שוב יתיישר, תוך התבוננות בכפיפות.

למשל, אבא שלי אולי במצב רוח רע, אבל הוא לא יעמיס עליי את הבעיות שלו. הוא פשוט יבהיר שהוא לא במצב רוח לתקשורת כרגע. כנראה בגלל זה אבא נראה לי יותר יציב נפשית איש.

ועם אמא תנופה מתמדת. אני יכול להתקשר אליה יום אחד ולקבל הרבה תמיכה, ואז למחרת, כשאני מרגיש רע מאוד, לשמוע: "אתה לא היחיד, גם אני מרגיש רע".

- כיצד השפיעה החברות עם הורה על היווצרות האישיות שלך?

למערכות היחסים האלה הייתה השפעה עצומה על האישיות שלי. בתור ילד ונער, לא היו חוקים עבורי: יכולתי ללכת לכל מקום ולעשות מה שבא לי. אף אחד לא יעצור אותי.

כנראה בגלל חוסר המשמעת, חסרים לי הרבה דברים בחיי עכשיו. יכולתי להירשם לכל מעגל ולעזוב באותו היום! מצד אחד, זה מגניב כשיש לך כל כך הרבה חופש, מצד שני, אני חושב שבגלל זה לא הצלחתי לפתח התמדה.

לא הייתי רוצה שילחצו אותי, אבל זה יהיה נהדר אם אמא שלי תשאל לפחות פעם אחת: "את בטוחה שאת רוצה לעזוב? אתה בטוח לגבי זה?" אז אולי הייתי חושב על זה יותר בזהירות ואומר, "לא". עכשיו אני לפעמים חסר משמעת ותקיפות.

עם הגיל אני דומה יותר ויותר לאמא שלי – בעיקר בתחום העניין.

לאחרונה מצאתי קופסת מכתבים מאמי - היא כתבה אותם בגילי כשגרה באיטליה. זה הרגיש כאילו כתבתי אותם עכשיו. אמא מדברת בשפה שלי, שמה לב לאותם דברים ואפילו כותבת כמוני!

זה מצחיק, רק לאחרונה היא סיפרה לי שכשנולדתי, היא השתדלה מאוד לא לעשות את הטעויות של סבתא שלי. אבל אז הבנתי: היא לא מבצעת אותם, אבל היא עושה את שלה.

אני מאוד רוצה ילדים וחושבת הרבה על איזה קשר יהיה לי איתם. אני רוצה לנסות לשמור על האמצע אִמָהוּת וידידות. בינתיים אני לא מבין איך עושים את זה. כנראה, אלך לקורס טיפול נפרד כדי להבין זאת לפחות מעט ולהבטיח את האדם העתידי!

איך מערכת היחסים שלכם מתנהלת עכשיו?

- עכשיו היחסים שלי עם אמא שלי לא מאוד יציבים, אבל עדיין ידידותיים. אנחנו מדברים הרבה, אנחנו הולכים. ניתן לתאר את הדרך שבה אני תופס את הקשר שלנו בביטוי "לבלות ביחד".