למה Anatomy of a Fall הוא הסרט הגדול ביותר בסתיו הזה

הדרמה המשפטית הצרפתית Anatomy of a Fall, זוכת דקל הזהב, יצאה לאקרנים בבתי הקולנוע הרוסיים. בצרפת צפו בסרט יותר ממיליון איש - זוהי תוצאת הקופות הטובה ביותר עבור זוכי קאן מזה 15 שנה.

הסיפור מתרכז בסופרת מצליחה, סנדרה, שבעלה מת לאחר שנפל מחלון בקתה אלפינית. לא ידוע אם הוא עשה זאת בעצמו או שעזר לו - בנם דניאל בן ה-11 שמע לכאורה סכסוך משפחתי לפני מות אביו ויש לו רעיונות מעורפלים לגבי מה שקרה. כתוצאה מכך נופלים חשדות על הכותב. האירועים המרכזיים של הסרט יתקיימו בין כותלי בית המשפט, שם יוכרע גורלה של הגיבורה.

מאחורי העטיפה של סיפור בלשי מסתתרת דרמה משפחתית חזקה.

בהתבסס על התיאור, אפשר להגיע בקלות למסקנה שסרטה של ​​ג'סטין טריאו הוא סיפור בלשי, אבל כאן טמונה ההונאה העיקרית. בסיפור הזה לא יהיה עוד הרקול פוארו וגם לא תנודת החשדנות האופיינית לז'אנר, כאשר הצופה רוצה להאשים את הגיבורה ברצח או נוטה להאמין במותו בשוגג של בעלה. יותר נכון להשוות את הסרט עם "סיפור נישואין": שם נלמדו הנישואין במשרד פסיכולוג, אבל כאן מגיעים סכסוכים פנים-משפחתיים לבית המשפט.

תיק משפט בעל פרופיל גבוה בתחילה הופך לשיחה מורכבת ועירומה על רגשות. במהלך הפגישה, סנדרה מנסה לא כל כך להגיע לאמת אלא לשתף ברגשותיה הקשים. השנים האחרונות לא היו קלות עבורה - החיים בבקתה אלפינית עם בעלה עייפה ועצבנה אותה.

ג'סטין טריאו היא אורחת קבועה בפסטיבל קאן

כל יצירה של Trieu היא סיבה ללכת למסך הגדול. כל הסרטים באורך מלא של הבמאית נבחרו לפסטיבל קאן: לראשונה היא השתתפה בו תוכנית ה-ACID הנדירה ביותר עם הסרט "עידן הפאניקה", ואז הייתה "פיתוי", שהוצגה בעיקר תַחֲרוּת

בפורמט הסיפורי שלו, "אנטומיה של נפילה" מזכירה את עבודתה "במיטה עם ויקטוריה". בו פועלת הגיבורה במקביל בשני עניינים: הגנה על כבודה וכבוד חברתה, הנאשמת בכך. אלימות במשפחה. הבעיה היא שגברים בבית המשפט ממעיטים בערכם של דבריה של אישה ולא לוקחים אותה ברצינות. "אנטומיה" קולטת את אותם מוטיבים, רק שהפעם הדמות הראשית מסתיימת ברציף.

כל דיאלוג באנטומיה של נפילה מחושב בקפידה.

מותו הפתאומי של בעלה שינה את חיי הסופרת לנצח, והמשפט יכול היה להוביל למצוקה רגשית. אבל ג'סטין טריאו בוחרת בשפה של עובדות יבשות. כל עלילת הסרט מבוססת על דיאלוגים: Trieu חשב על כל שורה, יצר קומפוזיציה ברורה והביא קונספט מעניין שבו כמעט ולא משתמשים במוזיקה. אם היא מופיעה, היא הופכת למדריכה לסודות האישיים של הזוג הנשוי.

מה שחשוב כאן הוא לא כל כך התוצאה אלא התהליך עצמו.

המחסור בראיות ובעדים מעודד את הצופים לצלול עמוק לתוך החיים של המשפחה הזו. אבל השאלה המרכזית של הסרט היא לא לברר מי אשם בנסיבות הללו, אלא להבין מה הוביל לכך. כתוצאה מכך, פסק הדין בבית המשפט אינו ממלא תפקיד כמו הבעיות שהושמעו בעבר הקשורות לחילוקי דעות בין המינים לבין נישואים.

טריאו אינו מסתמך על תככים, אלא חוקר את נושא היחסים דרך הפריזמה של בית המשפט. לא רק המילים המדוברות חשובות, אלא גם התחושות שבהן מבטאת הדמות הראשית, בגילומה של סנדרה הולר, את נאומה. היא מתארת ​​בעדינות מצב רגשי לא יציב. בנוסף, היא מנגנת בשלוש שפות בבת אחת: גרמנית, אנגלית וצרפתית.

קולנוע פסטיבל לימד אנחנו ממש לא יכולים לראות סרטים. אז ג'סטין טריאו מסתירה בעורמה פגישת פסיכותרפיה מאחורי המשפט. טריאו יוצא נגד דרמות משפטיות טיפוסיות, שבהן המשפט דומה לעתים קרובות לאטרקציה. רגשות כאן עולים לא על המסך, אלא בתוך הקהל, כי בסצנות רבות מחיי המשפחה הם יכולים לזהות את עצמם.

משבר הנישואין ומוסד המשפחה הם נושאים נצחיים, ולכן טריאו לא מראה שום דבר חדש, אבל עוזרת בצורה מופתית לראות את הדבר החשוב היחיד - הטרגדיה של הדמות הראשית ומשפחתה. באמצעותו, הצופה מסוגל להסתכל על עצמו מבחוץ, להבין את המורכבות של מערכת יחסים ארוכת טווח, שבה שני המשתתפים יכולים להיות אשמים בקשיים המתעוררים.