אתה לא צריך לצפות להפתעות מהעונה השנייה של "אהבה, מוות ורובוטים", אבל חובבי אנימציה יאהבו

אנתולוגיית האנימציה שפורסמה בשנת 2019 “אהבה, מוות ורובוטים"מטים מילר ודייוויד פינצ'ר הפכו מייד לפרויקט הנטפליקס המדובר ביותר. מבחר סיפורים קצרים בנושאים שונים לחלוטין נדהם עם כל פרק. ומגוון סגנונות האנימציה רק ​​הדגיש את רעננות המצגת.

העבודה על ההמשך התארכה. המועמדת לאוסקר ג'ניפר יו נלסון, שביימה שני חלקים בקונג פו פנדה ועבדה כאמנית במדגסקר, הוזמנה לביים את הפקת העונה השנייה.

פרקים חדשים קולטים כראוי רעיונות מהעונה הראשונה. נכון, כמעט ולא נותרו בהן הפתעות: רוב העלילות נראות פילוסופיות יותר מבלבלות. עם זאת, מגוון הנושאים והצורות לוכדים בצורה כזו שלא תוכלו לקרוע את עצמכם מהצפייה.

סיפורים פרטיים ובעיות גלובליות

קודם כל, "אהבה, מוות ורובוטים", כמו בעבר, נעים עם נושאים שונים. שניהם יכולים לדבר על אירוע אחד בחייו של אדם רגיל, ולהתנדנד בשאלות פילוסופיות על עצם משמעות הקיום.

"שירות לקוחות אוטומטי" עוסק בגברת זקנה שמנסה להתמודד עם ההתנהגות המוזרה של שואב האבק שלה. הסוף, כמובן, יביא הכל לקומי גרוֹטֶסקִי. אבל את בעיית הגיבורה יבינו כל מי שלפחות נלחמו פעם אחת עם עוזרים קוליים בניסיון לעבור לתמיכת חברה כלשהי.

ואז יש כמה פרקים על חיי נצח והקרבות שאנשים מקריבים על מנת להאריך את שנותיהם. אז אתה יכול לצלול לפחדים מילדות: רבים פחדו ללכת לאיבוד בעשב הגבוה?

היתרון הגדול של ההפקה הוא שאפילו השאפתני והכללי ביותר מוצג באמצעות תפיסה פרטית של אדם אחד. לכן, ענק, אפילו גוסס, ראוי להערצה על רקע אנשים רגילים. ולווייתנים פנטסטיים נראים ענקיים רק ליד מתבגרים שמסתכלים עליהם.

כך גם עם העלילות: סיפור חיי הנצח הגיוני רק אם אחד הגיבורים חושב על מה אפשר להחליף אותו. אבל סיפורי אימה הם מפחדים כאשר יש אדם מאוד תוסס ומובן במסגרת שאתה יכול להתחבר אליו.

למרבה הצער, אין כמעט פניות בלתי צפויות. הפרקים "מעבר לנשר הבסיס" או "תלבושות" מהעונה הראשונה בגמר הפכו את תפיסת הצופה. אין כמעט סיפורים כאלה בהמשך. זה יותר מראה מדיטטיבי.

סרטי קלאסיקות ומצבי רוח שונים

מצב הרוח של הפרקים קופץ מפרודיה לרעיונות שיגרמו לכם לרצות להפסיק לצפות קצת ולחשוב על החיים שלכם. יתר על כן, דווקא המעבר בין מצחיק ועצוב הוא המאפשר תפיסה טובה יותר של הסדרה כולה.

כמו בעונה הראשונה, רוב התסריטים הותאמו על ידי פיליפ ג'לאט, אך העקרונות הבסיסיים שונים לחלוטין. המחברים מתייחסים הן לסיפוריהם של בני דורם מעט ידועים והן לקלאסיקות האמיתיות של מדע בדיוני. הפרק "בונקר" מבוסס על יצירתו של הרלן אליסון הגדול. עבודתו של סופר זה איננה הפעם הראשונה להיכנס לטלינטולוגיה. על עבודותיו צולמו כמה מהפרקים הטובים ביותר "אזור הדימדומים":" שד ביד זכוכית "ו"חייל".

צוות הכוכבים, בבימויה של ג'ניפר יו נלסון עצמה, מצלם ספר מאת פאולו באצ'יגאלופי המפורסם לא פחות. והענק הטבוע, בבימויו של טים מילר, מבוסס על סיפור פילוסופי מאת ג'יימס בלארד.

לכל סופר יש סגנון סיפור ורעיונות משלו. לכן, העיבוד לקולנוע התגלה כמגוון מאוד. ובהתחשב בכך שאהבה, מוות ורובוטים שומר על פורמט של פרקים קצרים (הפרק הארוך ביותר הוא כ- 18 דקות, הקצר ביותר - 7), הוא הופך להתפרצות רגשות מרוכזת. כל סיפור למקסימום אירועי, פשוט לא נשאר זמן למים ושעמום.

אנימציות מוכרות וסגנונות חדשים

וכמובן, מאפיין לא פחות מוכר של הסדרה הוא מגוון הפרזנטציות החזותיות. עם זאת, העונה השנייה מעט ענייה יותר, אך רק בגלל מספר הפרקים המצומצם.

שלושת הפרקים צולמו שוב על ידי הסטודיו האמריקאי לטשטש, שהוקם על ידי טים מילר. בחלק הראשון היה הסטודיו אחראי על היתרון של אנשי זאב וסוני. בהמשך העבודה, אנימטורים אלה עדיין נראים מציאותיים ככל האפשר. תמונת היחידה, שצילמה בעבר מעבר לסדק הנשר, חזרה גם היא.

כמובן שכולם יזהו את הגרפיקה מאולפני Passion Animation - היוצרים של Winter Blue. בעונה השנייה הסיפור שלהם לא כל כך פילוסופי, אלא מהפנט מבחינה ויזואלית באותה מידה.

הוזמנו גם כמה חדשים. מבין אלה, ברצוני להדגיש את האנימציה הבריטית של הציר עם הפרק "גראס גבוה", שנראה גם אנימציה תלת ממדית וגם תמונה קלאסית המצוירת ביד.

שימו לב שלא רק מגוון הסגנונות חשוב בפרויקט, אלא גם ההתאמה שלהם לעלילות. הסרט המצויר הגרוטסקי של הסדרה "ברחבי הבית" רומז מיד לסיפור כמעט ילדותי, ולדמויות הזויות והגוונים הקרים של "קרח" - לחדות העלילה.

ובנוסף לאנימציה הצבעונית, יש הרבה הפניות נעימות לחובבי הפנטזיה והאימה: הם זוכרים את "Alien", "Labyrinth של Pan", "להב ראנר"ועוד קלאסיקות. נראה שזה מדגיש את התורשה של הרעיונות וההצגה החזותית.

---

הסדרה אהבה, מוות ורובוטים כבר הפכה לשם נרדף לסיפורת פילוסופית וחברתית יחד עם מראה שחורה, שאגב, מיוצרת גם על ידי נטפליקס. הפרויקט טוב במתכונת חופשית: המחברים רק צריכים למצוא מקור מעניין, להזמין אנימטורים מוכשרים ולתת חלק חדש מהסיפורים. עם החלק השני זה יצא די טוב.

הצופים יכולים להיות מוטרדים ממספר מועט של פרקים בלבד. אבל, ככל הנראה, זה נובע מהפורמטים שהפלטפורמה מקדמת: עונותיהם של פרויקטים רבים מחולקות כעת לשני חלקים. זה נעשה עם "תוּרמוֹס"," לוציפר "ורבים אחרים. סרט ההמשך נמצא בפיתוח כבר יותר משנתיים, וסביר להניח שהמחברים פשוט הצטיידו בכמה סרטים קצרים. הסדרה עדיין לא חודשה רשמית, אך כמעט איש לא מפקפק שהפרויקט יישאר אצל הצופה לאורך זמן.